59. הוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות שירות ללקוח, קובעות להלכה ולמעשה שני מסלולים לבחינת סירובו של הבנק –
האחד- אשר ניתן להתייחס אליו כאל "מסלול סל" – בהתאם להוראת סעיף 2(א), במסגרתו נבחן האם הסירוב הינו סביר וזאת, מבלי שקיימת התוויה בחוק באשר לאופן בו יש לקבוע את סבירות ההחלטה.
השני – ספציפי, בהתאם להוראות סעיף 2(ד), במסגרתו נקבע כי עצם קיומה של מדיניות מאושרת של הבנק יש בו בכדי להקים לבנק, המתבסס על מדיניות כאמור, הזכות לסירוב סביר למתן השירות.
בתביעה לפני, מעלה הבנק טענות המבוססות על שני המסלולים – שכן, הבנק טוען כי סירובו סביר, בהינתן מדיניותו המאושרת ונוסף על כך הוא טוען כי ממילא סירובו סביר- בהינתן החובות המוטלות עליו בהתאם לחקיקה בדבר איסור הלבנת הון וטרור, לאור עמדת הרגולטורים והואיל ואינו בעל יכולת לנהל את הסיכונים הכרוכים בפעילות במטבעות דיגיטליים. זאת ועוד, הינו טוען כי סירובו סביר גם לאור משבר האמון אשר חל ביחסים בינו לבין התובעת.
סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות שירות ללקוח כבסיס לסירובו הסביר של הבנק למתן שירות;
60. הואיל וככל שתתקבל עמדת הבנק ולפיה סירובו סביר לאור המקרה הפרטני הקבוע בחוק, קרי לאור קיומה של מדיניות מאושרת, לא נדרש לבחון טענותיו האחרות הנוגעות לסבירות סירובו לאור "סעיף הסל", הרי שתחילת דיונינו בבחינה האם אמנם חלה על סירובו של הבנק הוראת סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות שירות ללקוח, קרי האם קיימת מדיניות מאושרת בגדרה נכנס סירובו.
61. בהקשר זה, לטענת הבנק, במסגרת החובה המוטלת עליו לנהל את סיכוניו בכלל, ובמסגרת חובתו לנהל את סיכון איסור הלבנת הון בפרט, גיבש הבנק מדיניות עסקית, בין היתר, לעניין פעילות הקשורה למטבעות דיגיטליים. לענייננו נקבע במדיניות הבנק כי: "לא תתאפשר פתיחה וניהול של חשבונות ללקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות וירטואליים (לרבות כרייה, הפצה ותיווך)".
לטענת הבנק, הנתמכת בנספח י"א לתיק המוצגים מטעם הבנק, ביום 3.2.14 הודיע הבנק למפקח על הבנקים על מדיניותו האמורה. לטענת הבנק, הואיל והמפקח על הבנקים לא הודיע על התנגדותו למדיניות הבנק – הרי שבהתאם להוראת סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות שירות ללקוח - סירובו לאפשר ניהול חשבון התובעת, הנובע מאותה מדיניות, הינו סירוב סביר.
מנגד, טוענת התובעת, כי גם ככל שאמנם הועברה המדיניות על ידי הבנק ביום 3/2/14 – עובדה אשר לדידה לא הוכחה כדבעי – הרי שהבנק אינו יכול להסתמך על מדיניות זו וזאת, בהינתן שאין חולק כי מאותו מועד ובכלל זה בפרט בשנים 2015-2018, הבנק לא העביר למפקח על הבנקים מדיניות עסקית. לטענת התובעת, בהעדר דיווח על מדיניות הבנק למפקח על הבנקים למצער בשנת 2017 – בעת פתיחת החשבון – אין באפשרות הבנק להסתמך על הוראת סעיף 2 (ד) לחוק הבנקאות, שירות ללקוח, בקביעתו כי סירובו לנהל את חשבון הבנק של התובעת הינו סירוב סביר. באשר לטיעונה זה של התובעת, משיב הבנק בסיכומיו וטוען כי אין כל ביסוס בדין לטענתה ולפיה הוא נדרש להעביר דיווח כל שנה ולטענתו אינו נדרש להעביר דיווח כל שנה משלא חל כל שינוי במדיניותו.