לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים, נחה דעתי כי דין טענותיה של התובעת לעניין זה להתקבל וכי אמנם, כטענתה, חלה על הבנק החובה לדווח על מדיניותו למפקח על הבנקים מידי שנה. במאמר מוסגר אציין כי לאור קביעתי זו אינני מוצאת להידרש לבחינת המדיניות לגופה (בחינה אשר ממילא למעשה תיערך במסגרת המסלול השני הנסב על סבירות סירוב הבנק). יחד עם זאת, הנני מוצאת לציין כי ספק בעיני האם מקום בו המדיניות המאושרת בשתיקה, אינה סבירה, לא ניתן יהיה להכפיפה לביקורת שיפוטית והדברים אמורים במיוחד, מקום בו עסקינן במדיניות גורפת וכוללנית.
לגופם של דברים – הנני סבורה כי תימוכין לדרישה להעברת המדיניות מידי שנה למפקח על הבנקים, בכלל ובפרט במועדים הרלוונטים לתביעה – קרי, במועד מסירת הודעת הבנק אשר בה מסתמך הבנק על מדיניותו כפי שהועברה למפקח - ניתן למצוא בהוראת ניהול בנקאי תקין 411 בנושא איסור הלבנת הון ומימון טרור מיום 6.3.17 (להלן: "הוראות ניהול בנקאי תקין") (אשר הבנק אינו חולק על הרלוונטיות שלה לדון באשר הוא מסתמך עליהן ומפנה אליהן כנספח ו' לתיק המוצגים מטעמו). בהוראה זו, נקבע במפורש בסעיף 11, באשר למדיניות בנק כי:
"מסמך המדיניות ייסקר לפחות אחת לשנה ויעודכן לנוכח התפתחויות ושינויים בסביבת הפעילות החיצונית, באסטרטגיה, במוצרים, בפעילויות ובמערכות התאגיד הבנקאי."
עיננו הרואות- לא זו בלבד שעל הבנק לבחון מדיניותו ולעדכן אותה מידי שנה, אלא שבמסגרת סעיף זה אף מוסברת התכלית לבחינה מחדש כאמור והיא הצורך והרצון בכך שמדיניותו של הבנק תהיה דינמית ותשקף התפתחויות ושינויים בזמן אמת.
במקרה לפני, גם לו אלך עם הבנק כברת דרך ואקבע כי לא היה מקום לשלוח מדיניות כל זמן שזו לא שונתה - ובמאמר מוסגר אציין כי ספק באם מקום בו מסתמך הבנק על הסכמה בשתיקה למדיניות בהבדל מאישור אקטיבי, לצורך הוראת סעיף 2(ד) די בכך- הרי שהבנק לא הציג כל תיעוד לכך שקיים חובתו, לפי סעיף 11 לביצוע סקירה וביקורת של מסמך המדיניות ועדכונו או למצער קביעה כי אין מקום לעדכונו, לאור ההתפתחויות לאורך השנים מפברואר 2014.
לאור האמור, אני קובעת, כי לא ניתן לראות במדיניות הבנק בעניין לקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות דיגיטליים, כפי שהועברה בשנת 2014, כ"מאושרת" על ידי המפקח על הבנקים, למועדים הרלוונטיים לתביעה ובהתאמה נקבע כי הבנק אינו יכול להסתמך על הוראת סעיף 2 (ד) לחוק הבנקאות שירות ללקוח כמבססת טענתו ולפיה סירובו לנהל את חשבון התובעת הינו סירוב סביר.