5. מכאן הערעור המנהלי שהגיש הקניון על החלטת ועדת הערר. שתי טענות עיקריות טוען הקניון: האחת כי טעתה ועדת הערר שסברה כי מנהל הארנונה אינו כבול להחלטה שניתנה באותה סוגיה בעמ"נ 28859-12-13 [פורסם בנבו]. לטענת הקניון החלטת ועדת הערר כי לא קיים השתק נובעת מאבחנה מלאכותית שעשתה בין שטחים משותפים ספציפיים שלדבריה רק אליהם מתייחס פסק הדין בעמ"נ 28859-12-13, [פורסם בנבו] לבין שטחים משותפים שאינם ספציפיים, כמו המקרה דנא.
הטענה השנייה היא כי ועדת הערר כלל לא התייחסה להעדר היריבות בין שוכרי החנויות לבין הקניון. כלומר, בהחלטת הועדה אין התייחסות למשמעות המשפטית הנובעת מהסכמת שוכרי החנויות להירשם כמחזיקים בשטחים המשותפים, ולשלם את תשלומי הארנונה בהתאם. טוען הקניון כי ועדת הערר חלפה מעל משוכת השאלה המשפטית שעלתה ונדונה גם בעמ"נ 28859-12-13, [פורסם בנבו] האם בנסיבות בהן אין מחלוקת בין המשכיר לבין השוכרים ואין יריבות ביניהם רשאי מנהל הארנונה להתערב בהסכמות הצדדים? לטענת הקניון במקום להתייחס לשאלה זו (שכבר קבלה מענה בהחלטת השופטת אגמון גונן בעמ"נ 28859-12-13) [פורסם בנבו] עברה ועדת הערר היישר לבדיקת השאלה מי הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לשטחים המשותפים? שאלה שאינה רלבנטית לשלב בו אין מחלוקת ששוכרי החנויות משלמים גם עבור חלקיהם בשטחים המשותפים ומקומה של השאלה הוא בשלב מאוחר יותר רק אם תתעורר מחלוקת בין השוכר למשכיר כאשר הארנונה לא תשולם.
לצד שתי הטענות העיקריות העלה הקניון טענות נוספות, כמו למשל כי דווקא לבעלי החנויות יש זיקה קרובה יותר לשטחים המשותפים שהם בשימושם ועוד, ואולם לא ראיתי להביא את כל הטענות וממילא לא מצאתי להדרש אליהן לאור מסקנותי שבהמשך.
דיון והכרעה
6. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לאחר שקראתי בעיון את החלטת ועדת הערר, את נימוקי הערעור ואת עיקרי הטיעון של המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. לתוצאה זו הגעתי בראש ובראשונה מאחר שדעתי היא כי כדעת השופטת מיכל אגמון גונן כמו גם דעתה של כבוד השופטת שטופמן שנזכרו לעיל. כלומר - כאשר אין מחלוקת בין צדדים קרובים לנכס מי יישא בתשלומי הארנונה, וכל עוד תשלומי הארנונה משולמים כסדרם, אין מקום להתערבות של הרשות. שיקול הדעת של מנהל הארנונה לסרב לרשום מחזיק במקרה של העדר מחלוקת בין הצדדים לחוזה הוא מצומצם ביותר, אף אם נאמר שהוא קיים.
לא רק שמקובלת עלי קביעה זו לגופה, אלא שאוסיף כי בענייננו אני סבורה שיש לקבל את הערעור גם מהטעם של השתק בשל מעשה בית-דין, שכן ממש אותה שאלה הנדונה כאן כבר נדונה והוכרעה בין אותם צדדים בעמ"נ 28859-12-13 [פורסם בנבו]; מדובר בפסק דין חלוט שכן המשיב לא ראה לערער עליו.