שנית, התצהיר של מר בן קמינסקי מיום 13.2.2013 לפיו הוא זיהה כי צלמים מטעם השלטונות הסיניים נכחו בהפגנה מול השגירות הסינית בישראל, הוא תצהיר כללי בלבד. אין בו כדי לבסס את הטענה לפיה המערערת ספציפית צולמה על-ידי אותם אלה שנחשדו על-ידי מר קמינסקי להיות צלמים מטעם הרשויות הסיניות (אציין כי לטענת המערערת נכחו בהפגנה כ- 300 אנשים). יוער כי מר קמינסקי מסר תצהיר גם במקרים קודמים של בקשות מקלט שהתבססו על טענת "פליטות במקום", על רקע תרגול שיטת "הפאלון-גונג" והשתתפות בהפגנות מול השגרירות הסינית בישראל. בפרשה קודמת כאמור, פסק כב' השופט סולברג כך:
"...המערערת והמצהירים מטעמה לא טענו כי ראו עיתונאים מצלמים את המערערת, אלא כי משתתפי המחאה צולמו. אמנם, כפי שטוענת המערערת, אין ביכולתה לצרף את התמונות שצולמו שם. אולם לא ניתן לקבוע כי המערערת אכן צולמה בהסתמך על העובדה שלא השתתפו אנשים רבים במחאה, כפי שהיא טוענת. ההנחות כי מדובר בהפגנה מחוץ לשגרירות ולא בחוף הים; כי המערערת אכן צולמה באותה הפגנה; כי העיתונאי שצילם את המערערת יעביר את תמונתה לשלטונות [סין-ד.כ.ל]; כי השלטונות יזהו אותה בתמונות, וכי ירדפו אותה על בסיס זה, כל ההנחות הללו אינן מספיקות כדי להקים פחד מבוסס לרדיפה כנדרש באמנת הפליטים...זאת גם אם נתחשב בקושי של
--- סוף עמוד 13 ---
מבקשי המקלט לספק הוכחות על הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם, כפי שטוענת המערערת".
(עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (21.8.2012), פס' 23; ההדגשה במקור-ד.כ.ל).
דברים אלה תקפים במלואם לנסיבות המקרה שלפניי.
שלישית, לטענת המשיב, ממקורות מידע (ובהם הדו"ח של משרד ההגירה הבריטי מיום 29.8.2012) עולה כי בני משפחתם של מתרגלי השיטה נרדפים על-ידי השלטונות הסיניים, גם כאשר המתרגל נמצא מחוץ לגבולות סין. במקרה דנן, המערערת סיפרה כי אמה ממשיכה לקבל פנסיה מהרשויות בסין, וכי בנה לומד בבית-ספר ציבורי בסין, באופן המלמד לכאורה כי הרשויות בסין אינן יודעות על פעילותה של המערערת בישראל. ב"כ המערערת טענה לפניי כי עובדות אלה אינן מלמדות דבר שכן בניגוד לנטען על-ידי המשיב, שלטונות סין אינם רודפים את בני משפחתם של מתרגלי שיטת "הפאלון-גונג", אלא את המתרגלים בלבד. טענה זו אינה מתיישבת עם דברי המערערת עצמה בריאיון העומק עמה, שכן היא השיבה למראיין כי לא סיפרה לבני משפחתה שהיא מתרגלת "פאלון-גונג" בישראל, מחשש שהדבר ייוודע לשלטונות סין ואז בני משפחתה עלולים להיפגע עקב כך. מכל מקום, גם אם אניח לצורך הדיון בלבד כי הממשל הסיני אינו רודף את בני המשפחה של מתרגלי השיטה אלא את המתרגלים בלבד כנטען על-ידי ב"כ המערערת, הרי עיון בפסיקה הזרה אליה הפנתה ב"כ המערערת בכתב הערעור, מלמד כי המשטרה הסינית מגיעה לבית המשפחה בניסיון לאתר את מי שחשוד בתרגול השיטה, או כדי לשלוח מסר מאיים כלפיו. ודוק, במקרה שלפניי אין טענה כי גורמי שלטון סיניים יצרו קשר עם מי מבני משפחת המערערת בסין בגין פעילותה בארץ. אף אין טענה כי גורמי שלטון סיניים יצרו קשר עם המערערת עצמה, והזהירו אותה או איימו עליה בגין פעילות זו. הדבר תומך בטענת המשיב לפיה לא הוכח כי שלטונות סין יודעים על פעילותה של המערערת בארץ.