רביעית, עסקינן בתרגול של המערערת את שיטת ה"פאלון-גונג" ביחד עם אחרים בחוף הים בתל-אביב בתדירות של פעם בשבוע, וכן השתתפות של המערערת בהפגנה אחת ביום 20.7.2012 מול השגרירות הסינית בתל-אביב. לשאלתי בדיון, אישרה ב"כ המערערת כי אין טענה שתמונות המערערת מתרגלת "פאלון-גונג" בחוף הים או מפגינה ליד השגרירות הסינית, פורסמו בעיתונים כלשהם, או הופצו ברשתות החברתיות (זאת, בניגוד לנסיבות המקרה בפסק-הדין האנגלי אליו הפנתה ב"כ המערערת באסמכתא מס' 12 בכרך האסמכתאות). מכאן שהיקף החשיפה ברבים של
--- סוף עמוד 14 ---
פעילות המערערת בישראל, אינו ניכר. בנסיבות אלה, לא סביר כי הרשויות בסין מודעות לפעילותה של המערערת בארץ, ומכל מקום לא הונחה תשתית לכך ולו ברף מינימאלי.
18. הנה כי כן, אין חשש "מבוסס" לכך ששלטונות סין יודעים כי המערערת השתתפה בתרגול שיטת ה"פאלון-גונג" בישראל, או כי היא הפגינה מול השגרירות הסינית בארץ בשנת 2012. אינני מתעלמת מטענת ב"כ המערערת לפיה הרשויות בסין נוהגות לעקוב אחר מתרגלי השיטה גם מחוץ לגבולות סין, וכי מבקש המקלט ניצב לפני קושי מוּבנה להוכיח בראיות ישירות, כי גורמי השלטון במדינת-מוצאו מודעים לפעילותו בארץ. בהתייחס לכך, אציין כי במקרים מתאימים די להצביע על ראיות נסיבתיות שבכוחן ללמד על סיכוי סביר כי הרשויות במדינת המוצא, מודעות לפעילות שמתבצעת מחוץ לגבולותיה (ראו והשוו: Hathaway & Foster הנ"ל, עמ' 80). המערערת לא עמדה בנטל זה.
(ה) הערה לפני סיום - מבחן תום-הלב וכנות הבקשה
19. הוועדה המייעצת ציינה בסיום המלצתה ו"ברקע הדברים" כי המערערת: "נהגה בחוסר תום-לב, בכך שהצטרפה, לאחר הגעתה לישראל, לכאורה, לקבוצה אשר נרדפת בארצה, ובפרט לאירוע 'פומבי' מטעמה, לאחר שהגיעה לישראל למטרות עבודה".
בית-הדין לעררים התייחס לכך בקצרה בפס' 35 לפסק-דינו, כאשר ציין כי המערערת בחרה להשתתף בהפגנה נגד שלטונות סין בישראל. בהקשר זה, הפנה בית-הדין לדבריו של כב' השופט עמית בעע"ם 4922/12 פלונים הנ"ל, פס' 1, לפיהם: "...מקום בו מבקש מקלט עושה במדינת המקלט 'כמיטב יכולתו' על מנת ליצור עילות חדשות בגינן יהא עלול לעמוד בסכנה אם יוחזר למדינת מוצאו, יש בכך כדי להשפיע על הרף הראייתי הנדרש כדי להוכיח את החשש לרדיפה". בית-הדין לעררים העיר בפסק-דינו כי הדברים האמורים יפים גם במקרה דנן. עוד הפנה בית-הדין לעררים לעע"ם 2244/12 פלונית הנ"ל, שם נדונה בקשת מקלט של מי שטענה שתרגלה "פאלון-גונג". בית-הדין ציין כי באותה פרשה, ניתן משקל ממשי לשאלת תום-הלב והכנות בהשתתפות בפעילות התנועה בישראל.