בהתאם להגדרה זו של "פליט", על-מנת שאדם יקבל מעמד של פליט (על ההגנות והזכויות הכרוכות בכך, ובכלל זה הגנה מפני גירוש למדינה בה יהיו חייו או חירותו נתונים בסכנה), עליו להוכיח את התקיימותם של ארבעה יסודות מרכזיים: (א) קיומו של פחד מבוסס היטב מפני רדיפה. (ב) אחת מחמש עילות הרדיפה המנויות בסעיף 1A(2) הנ"ל לאמנה. (ג) הימצאות מבקש המקלט מחוץ למדינתו בגין חשש מרדיפה. (ד) והעדר יכולת או רצון מצד מבקש המקלט לזכות להגנת מדינתו (לפירוט אודות רכיבים אלה ולהפניות להלכה הפסוקה בעניינם, ראו: עמ"נ (י-ם) 10704-10-17 פלוני נ' משרד הפנים (7.2.2018)).
7. בפרק השני לספר העזר של נציבות האו"ם לפליטים, המשמש כמקור פרשני מנחה (אך לא מחייב) בשיטתנו המשפטית, נקבע כי הדרישה לפיה מבקש המקלט נמצא מחוץ למדינת מוצאו (דרישה ג' לעיל), אינה מחייבת כי מבקש המקלט יעזוב את מדינת מוצאו בגין חשש לרדיפה. לפי ספר העזר, אפשר כי אדם יוכר כפליט גם מחמת נסיבות שאירעו לאחר שעזב את מדינתו ואשר מונעות ממנו לשוב לשם מחשש לרדיפה כמשמעותה באמנה. מצב זה מכונה "פליטות במקום"-Sur-place. זאת ועוד; לפי פס' 96 לספר העזר, אדם עשוי להיחשב לפליט כתוצאה ממעשים שהוא-עצמו ביצע לאחר שעזב את מדינת מוצאו. ספר העזר מבהיר כי כדי להכריע האם יש במעשים אלה כדי
--- סוף עמוד 6 ---
להקים "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה, נדרשת בחינה דקדקנית של הנסיבות. כמו כן, יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לשאלה האם מעשיו של מבקש המקלט הגיעו לידיעת רשויות השלטון במדינת המוצא, וכיצד סביר שהן יתייחסו למידע זה.
8. בטיעוניו לפניי, נמנע המשיב מלשלול אפשרות כי במקרים מתאימים ניתן יהיה להכיר בישראל בעילה של "פליטות במקום". ואמנם, נראה כי אפשרות כאמור לא נשללה בפסיקתו של בית-המשפט העליון, אם כי סוגית ההכרה בעילת "פליטות במקום" טרם הוכרעה בהלכה הפסוקה.
לדידי, השאלה המשמעותית אינה האם להכיר בעילת "פליטות במקום" בשיטתנו המשפטית, שכן דומה כי במקרים מתאימים תימצא הנכונות לעשות כן (ראו והשוו למשל: עת"מ (י-ם) 729-09-11 סלומון נ' שר הפנים (26.12.2011), פס' 35, שם הסתמנה נכונות מצד בית-המשפט להכיר בעילת "פליטות במקום" בנסיבות בהן מבקשת המקלט לא יזמה את האירוע אשר שימש בסיס לטענת ה"פליטות במקום", ולא הייתה לה כל שליטה לגביו).
השאלה המרכזית הנה באיזה היקף ובאילו תנאים יכיר המשפט הישראלי בהתקיימותה של עילה זו. הקושי המתעורר בעניין זה טמון, בין היתר, בחשש מפני פעולות מניפולטיביות שיובילו לשימוש לרעה באמנת הפליטים. כך, נוכח הקלוּת בה באמצעות פעולה יזומה של מבקש המקלט לאחר הגעתו לישראל (כגון נטילת חלק בהפגנה מול שגרירות של מדינות מוצא מסוימות בארץ), הוא ייצור באופן מלאכותי עילת פליטות חדשה בגינה הוא עלול לעמוד בסיכון אם ישוב למדינת מוצאו, והכל מתוך מוטיבציה (בלעדית או דומיננטית) לקבלת מקלט בישראל (לחשש האמור, ראו: דברי כב' השופט דנציגר בעע"ם 4922/12 פלונים (חוף השנהב) נ' משרד הפנים, פס' 17-18 (7.7.2013), וכן דבריו של כב' השופט עמית שם, פס' 1).