69. מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי בין החודשים נובמבר 2010 עד אפריל 2011 (כולל) התובעת לא עבדה כלל אלא שהתה בחופשת מחלה ובגין תקופה זו וודאי שאינה זכאית לגמול שעות נוספות. יתרה מכך, גם בגין התקופה שמחודש מאי 2011 עד ינואר 2012, לאחר שובה מחופשת המחלה, עבדה התובעת מספר שונה של שעות נוספות, אף לגרסתה, טענה שלא בא זכרה בתצהירה ולא נלקחה בחשבון בחישוביה. בהמשך עדותה אישרה, כי החל ממועד קרות תאונת העבודה לא עבדה שעות נוספות (ר' פרוטוקול עמ' 109 שורות 30-25; סעיף 94 לתצהירה).
70. התובעת החתימה כרטיסי נוכחות אך לא עלה בידה להציגם, לטענתה מאחר וביקשה את הניירות שלה אך לא עלה בידה לקבלם (ר' פרוטוקול עמ' 110 שורות 5-4).
71. תביעה זו הוגשה חודש יוני 2015, ועל כן זכותה הנטענת של התובעת לקבלת גמול שעות נוספות התיישנה בגין התקופה שקדמה לחודש יוני 2008. משמע, לכל היותר זכאית היתה התובעת, אילולא קביעתי כי שימשה כעובדת במשרת אמון אישי, לגמול שעות נוספות בגין התקופה שמחודש יוני 2008 עד אוקטובר 2010 (שנתיים וארבעה חודשים).
72. כפי שהקדמתי וציינתי, התובעת לא הרימה את הנטל להראות כי עבדה שעות נוספות ומהו הקף השעות הנוספות שעבדה ואף לא שוכנעתי, בהתאם לנטל הרובץ לפיתחה של התובעת, כי עבדה 84 שעות נוספות בממוצע בחודש כטענתה (ר' סעיף 92 לתצהירה).
73. לסיום פרק זה אציין, כי הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת היתה בעלת מניות בחברה ומשכך, ברי, כי לא חלות בגינה הוראות החוק. אלא, שטענה זו אין בידי לקבל. אמנם התובעת היתה בעלת מניה אחת בנתבעת עד שנת 2008 אך כפי שהסבירה רו"ח קליינר, העדה מטעם הנתבעות, המניה ניתנה לה מאחר ובמועד בו הוקמה הנתבעת לא ניתן היה לרשום את כל מניות התאגיד על שם אדם אחד.
74. על כן, כאשר בשנת 2008 שונה החוק, העבירה התובעת את המניה למנוח ללא תמורה (ר' פרוטוקול עמ' 123 שורות 33-30, עמ' 124 שורות 5-1). מכאן, שהתובעת היתה רשומה, פורמלית, כלשונה של רו"ח קליינר, כבעלת מניות עד שנת 2008 (שם, בשורות 11-10) ולא ניתן לייחס לרישום זה משמעויות שאין בהן דבר וחצי דבר.
ותקה של התובעת
75. התובעת טענה, כי החלה עבודתה בעסק שפתחו אחיה המנוחים בחודש מאי 1996 אותו הפכו בחודש ינואר 1998 לחברה בע"מ, היא הנתבעת (ר' סעיפים 4-3 לתצהירה). לטענת התובעת הובטח לה ולעובדי העסק שעברו לעבוד בנתבעת, כי תחול רציפות זכויות בין שתי תקופות ההעסקה (ר' שם).