"פיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שהמעסיק הפר את חובת תום הלב כיוון שלא ניתנה לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו (ראו ענין פלוני; וע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל נ' מירון חומש [פורסם בנבו] (29.11.16). בענין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי" (ההדגשה שלנו). בנוסף, הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד ליתן ביטוי לעוגמת הנפש ולפגיעה בכבוד העובד שעה שפיטוריו נעשו מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו...
במסגרת זו ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד".
(ר' עע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (2017)) (להלן – "ענין קנסטו")
ור' גם דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בענין צבר ברזל הנזכר לעיל:
"לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו".
114. לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין לתובעת בשל אי קיומה של שיחת שימוע.
115. באשר לתביעתה החלופית של התובעת - התובעת החלה לעבוד אצל גב' טרגש בחודש מאי 2013 (ר' נספח "כ" לתצהיר התובעת). משמע, נגרם לה הפסד השתכרות אותו יכולה היתה, לצמצם, אילו המציאה לה החברה אישור על תקופת ההעסקה, מכתב פיטורים ואת תלושי השכר החסרים (ר' פניות המוסד לביטוח לאומי, נספח "כא'" לתצהיר התובעת).
116. גם אם הנתבעות האמינו בגרסתן, כי יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מיוזמתה, מחויבת היתה הנתבעת להמציא לתובעת אישור על תקופת העסקה, העתק תלושי שכר, ולבקשת המוסד לביטוח לאומי צריכה היתה הנתבעת להוציא מכתב המציין כי לגישתה התובעת התפטרה/זנחה את מקום העבודה (ר' גם עדותה של רו"ח קלנר אשר הודתה - לאחר שחזרה בה מגרסתה הראשונית לפיה נשלחו לתובעת העתקי תלושי השכר - כי כאשר התובעת פנתה אליה לקבל את תלושי השכר, זכות בסיסית של כל עובד, לכל הדעות, הפנתה אותה רו"ח קלנר לנתבעת 2 – ר' פרוטוקול עמ' 128 שורות 25-13).