129. עיון בתלושי השכר מעלה, כי בשנת 2010 (ר' עמ' 35 לתצהיר התובעת) עמדו לזכות התובעת 87.5 ימי חופשה, בשנת 2011 עמדו לרשותה 92.3 ימי חופשה (ר' עמ' 41 לתצהירה) ובחודש ינואר 2012 הועמדה יתרת ימי החופשה שלה על 22 ימים בלבד (ר' עמ' 57 לתצהירה). לפיכך, נוכח הנתון בתלושי השכר עובר ליציאתה לחופשה, יש ליתן תוקף למכסת ימי החופשה הצבורה במצוינת בתלושי שכר (ברע (ארצי) 31599-05-18 נעמה ארדון נ' גום-טק שיווק בע"מ (2018))
130. התובעת מבקשת לטעון, כיום, כי אותה חופשה אליה יצאה בחודש ינואר 2012 היתה למעשה חופשת מחלה, אך היות ולא היתה מודעת לזכותה לקבלת חופשת מחלה הודיעה על יציאה לחופשה ועל כן אין להפחית ימי העדרות אלה מימי החופשה שלה (ר' נספח "ו לתצהיר התובעת, אישור מחלה לתקופה 1.1.2012 עד 31.3.2012). אלא, שטענה זו נטענת על ידי התובעת בדיעבד. ולא בכדי. במועד בו הודיעה התובעת על יציאתה לחופשה, 1.1.2012, לא היה בידה אישור מחלה לתקופה הנזכרת. אישור המחלה הונפק ביום 14.3.2012, רטרואקטיבית ליום 1.1.2012.
131. משכך, איני מקבלת את טענת התובעת, כי לאו חופשה היתה זו כי אם חופשת מחלה במהלכה לא יכולה היתה הנתבעת לפטרה (ר' סעיפים 64, 81 לתצהירה). טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת בתצהירה:
"עת נשללו ממני תפקידי, מעמדי, ואפשרותי לעבודה תקינה, נוכח הלחץ הנפשי הכבד בו הייתי נתונה באותה תקופה על רקע ההתנכלויות של עינת כלפיי, זמן קצר לאחר פטירת אחי האהוב, ועת באותה תקופה לא יכולתי לעבוד בפועל, בשל התגברות כאביי כתוצאה מתאונת העבודה ממני התאוששתי באותה עת, ביקשתי ממר יוסי קבלה – נציגה של עינת – לצאת לחופשה, תוך ניצול ימי החופשה הרבים שצברתי, אותם לא התאפשר לי לנצל קודם לכן".
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ר' סעיף 40 לתצהיר התובעת)
132. לפיכך, היות ועובר לחודש ינואר 2012 עמדה יתרת החופשה הצבורה של התובעת על 65.52 ימים ובחודש ינואר 2012 ניצלה 22 ימי חופשה בתשלום, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת תמורתם של 43.22 ימי חופשה.
ערך יום חופשה עמד על 305 ₪ (6,715 ₪) ועל כן זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה
22 ימים
בסך של 13,182 ₪.
133. אף לו הייתי מקבלת את טענת הנתבעת, כי בהתאם לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – "חוק חופשה שנתית") זכאית היתה התובעת לכל היותר לפדיון ימי חופשה בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתה בצירוף שנת העבודה האחרונה ובקיזוז ימי החופשה שניצלה בפועל (ר' סעיף 86 לתצהיר הנתבעת 2), היתה התוצאה זהה ואף גבוהה יותר מן המגיע לה כאמור לעיל.