143. אזכיר בענין זה, כי לא נפל דופי בהתנהגות התובעת וכל המעללים והעבירות שיוחסו לתובעת ובכלל זה הוצאתן במרמה של ההמחאות מהמנוח, התבררו על ידי משטרת ישראל והתלונה נסגרה מחוסר אשמה (ר' סעיף 36 לתצהיר התובעת; נספח "ד" לתצהירה). ממילא לא עלה בידי הנתבעות להוכיח את טענת הזיוף הנטענת ואף לא נעשה על ידן כל נסיון להוכיחה. גם התובעת, שגידלה את המנוח עת נפטרו הוריהם וראתה בו אורים ותומים, התקשתה להתאושש מפטירתו ובעת קשה זו, אף שסברה שתקופת צינון קצרה תועיל לנתבעת 2 ולה, קיבלה מכתב פיטורים המטיח בה כי זנחה את מקום העבודה שהיה לה לבית. טול והוסף לזה את גילה של התובעת, ילידת 1958, בת 54 במועד פיטוריה ואת תקופת העסקתה הארוכה.
144. משכך, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 50,000 ש"ח.
טענות הקיזוז של הנתבעות
145. בתצהירה של הנתבעת 2 צוין, כי "לחברה טענות קיזוז הנוגעות לסכומים שהתובעת גזלה ונטלה מהחברה שלא כדין בסכומים של למעלה מ-210,000 ₪ (כפי ערכם בשנת 2011), וזאת בגין השקים ע"ס 160,000 ₪ (כפי ערכם בשנת 2011), בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות התובעת, השבת כספים ששולמו לתובעת בעבור חודש ינואר 2012 וכן בגין עוולה מסחרית שהתובעת ביצעה" (ר' סעיף 119 לתצהיר הנתבעת 2; סעיף 4.2 לכתב ההגנה).
146. אקדים ואציין, כי שוכנעתי, מעדותן של התובעת ואחותה, גב' טרגש, כי המנוח רצה לתת לאחותו, התובעת, סכום זה שניתן לה, כמתנה. מתנה בין אח לאחות, בין מי שהבטיח לדאוג לכל מחסורה של אחותו, התובעת, משך כל ימי חייה לאחר שזו דאגה לו בילדותו ובבגרותו והיתה לו כאם.
147. הנתבעות טענו, כי המנוח לא היה כשיר, שבועיים לפני מותו, לחתום על ההמחאות ולא היה בדעה צלולה לקבל החלטות כאלה. התובעת ציינה בתצהירה, כי "במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ניתנה חוו"ד מומחה של פרופ' אדונסקי, מבכירי הגריאטרים בישראל, לפיה באותה עת היה בנצי ז"ל במצב קוגנטיבי תקין לחלוטין וכשיר לערוך צוואה, כך שאין ממש בטענה כאילו יכולתי "לנצל" את מצבו (דבר שממילא לא הייתי חולמת לעשות)" (ר' סעיף 37 לתצהירה). הנתבעות לא הגישו את חוות הדעת של פרופ' אדונסקי ולא כל ראיה או חוות דעת שיהיה בהן כדי להצביע על כך שהמנוח לא היה כשיר/צלול בדעתו במועד הענקת המתנה לתובעת (ר' סעיף 5 לסיכומי התובעת).
148. חזקה על צד שאינו מסתיר את המסמכים המצויים בידו אלא אם כן גילוים יעמוד לו לרועץ וזאת בהתאם ל"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 55/89 קופל בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603) (1990). הדברים נכונים מכח קל וחומר שעה שבית הדין הורה לנתבעות להמציא לעיונה של התובעת את כל כתבי הטענות, הפרוטוקולים וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו בתיק שהתנהל בבית המשפט לעניני משפחה, ובכלל זה חוות הדעת אודות כשירותו של המנוח בזמנים הרלוונטים למתן ההמחאות.