28. הנתבעת 2 ציינה בתצהירה, כי התובעת לא עבדה שעות ללא שקיבלה גמול בגינן וכי היתה זו היא שאמורה היתה לערוך את רישומי הנוכחות. עוד נטען בתצהירה, של הנתבעת 2, כי טענת התובעת שהועסקה במשרת אימון אישי עומדת בסתירה לתביעתה לקבלת גמול שעות נוספות (ר' סעיפים 95-93 לתצהיר הנתבעת 2; סעיפים 3.57 ו- 3.61 לכתב ההגנה).
29. עלינו לשאול את עצמנו, האם חלות על התובעת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן – "החוק") ועל כן זכאית היתה לגמול שעות נוספות בגין עבודת השעות הנוספות - ככל שיקבע כי הוכחה מתכונת עבודה בשעות נוספות - או שמא חלות על התובעת הוראות סעיפים 30(5) ו-30(6) לחוק ויש לראות בתובעת כמי שהוראות החוק אינן חלות בגינה.
מה היה תפקידה של התובעת
30. לטענת רו"ח קליינר, התובעת ניהלה את פנקס החופשה של החברה ואת רישומי הנוכחות (ר' פרוטוקול עמ' 138 שורות 33-30, עמ' 139 שורות 10-1).
31. הנתבעת 2 אישרה כי התובעת היתה אחראית על גבית כספים מלקוחות, מתן מענה טלפוני, עריכת דו"ח ניהול חובות (ר' פרוטוקול עמ' 145 שורות 33-29 עמ' 146 שורות 7-1).
32. גב' גבאי שעבדה בנתבעת משך ארבע וחצי שנים עד לשנת 2009 (ר' פרוטוקול עמ' שורות 21-20, עמ' 7 שורות 25-24) ציינה בעדותה, כי התובעת שהתה עימה בעבודה עד שעות הלילה המאוחרות, כאשר נדרשה לכך; כי כאשר המנוח היה נוסע לסין, התובעת או מר קבלה ז"ל היו פותחים את שערי המפעל; שבחודשי הקיץ כאשר היה לחץ גדול של הזמנות התובעת "כל הזמן היתה במשרד, או שהלכה לבנק, או שהלכה לסידורים, היא היתה בעבודה...היא שמרה על העסק" (ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 18-10).
33. גב' רבקה אליה הגדירה את התובעת כ"יד ימינו" של המנוח (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורה 28). עוד העידה, כי התובעת נהגה להעמיס על רכבה סחורה אותה חילקה ללקוחות, כאשר בדרך לחלוקת הסחורה היתה "מקפיצה" את גב' אליה לביתה (ר' פרוטוקול עמ' 21 שורות 21-13).
34. עוד ציינה גב' אליה בעדותה, כי התובעת נהגה לספר לה שמעת לעת כאשר האזעקה של המפעל הופעלה בשעות הלילה הוזעקה התובעת למפעל שכן "בהתחלה ליוסי (מר קבלה ז"ל - י.ז.ג) לא היה מפתח, היה רק לגאולה" (ר' פרוטוקול עמ' 22 שורות 33-30, עמ' 23 שורות 11-1).
35. במאמר מוסגר אתייחס לטענת הנתבעות בסיכומיהן, כי אין ליתן משקל לעדותן של הגב' אליה והגב' גבאי מאחר והתכנסו בצוותא חדא במשרד ב"כ התובעת ותיאמו גרסאותיהן (ר' סעיפים 83-79 לסיכומי הנתבעות). ואולם, דווקא העובדה שהעדות מסרו בעדותן גרסה שלא תמיד היתה נוחה לתובעת, כך למשל בנוגע לירידה בהקף העבודה בנתבעת ולצמצום שעות הפעילות, מחזקת את דעתי כי יש ליתן לעדותן את מלוא המשקל.