טענת הנתבעת כי התובעת היתה עובדת במשרה חלקית
53. לא האמנתי לרו"ח קליינר שטענה שהתובעת עבדה במשרה חלקית (ר' פרוטוקול עמ' 115 שורות 23-17). עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה, שעד 4/2011 צוין בהם, כי התובעת עבדה 21 או 22 ימים בחודש ובחודשים בהם צוין מספר שעות העבודה הועמד מספרן על 176 שעות (למעט החודשים 1-3/2009 בהם צוין כי עבדה 168 שעות בחודש). כאשר עומתה רו"ח קליינר עם מידע זה טענה, כי נתוני המשכורות הועברו על ידי מר קבלה ז"ל (ר' פרוטוקול עמ' 115 שורות 20-1) וחזרה על טענתה, כי התובעת עבדה בהקף משרה חלקי, טענה, שכאמור, אינה מתיישבת עם תלושי השכר שהונפקו על ידי משרד רואי החשבון של רו"ח קליינר ומשקפים, לטענתה, את הנתונים שהועברו אליה על ידי מר קבלה ז"ל.
54. כאשר נדחקה גב' קליינר אל הקיר טענה, שעדותה מהימנה יותר מתלושי השכר שהונפקו על ידה (ר' פרוטוקול עמ' 116 שורות 18-7) ומטפסי 101 שהונפקו על ידה (ר' פרוטוקול עמ' 117 שורות 22-8).
55. רו"ח קליינר אף אישרה, שהעובדה שבכל התלושים נרשם שהתובעת עבדה 22 ימים בחודש ו- 176 שעות בכל חודש, אינה מתיישבת עם ההגיון שכן כל עובד, גם עובד חודשי, מספר ימי העבודה שלו ומספר שעות העבודה שלו נוטה להשתנות מעת לעת (ר' פרוטוקול עמ' 120 שרוות 31-23, עמ' 121 שורות 26-1).
56. בסופו של דבר הודתה רו"ח קליינר, שאינה יודעת אם שעות העבודה המצוינות בתלושי השכר משקפות את שעות עבודתה של התובעת מאחר ולא נכחה במשרדי הנתבעת דרך כלל (ר' פרוטוקול עמ' 122 שורות 11-1).
57. לדידי, העובדה שמר קבלה ז"ל לא טרח לעדכן את רישום שעות העבודה של התובעת ומספר ימי העבודה בהם נכחה בעבודה מחזקת את מסקנתי, כי גם הנתבעת ראתה בתובעת כעובדת במשרת אימון אישי ולא סברה כי יש טעם לדווח או לעקוב אחר שעות עבודתה ומספר הימים בהם התייצבה לעבודה בחברה.
58. בע"ע (ארצי) 61148-08-16 כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ נ' גבריאל עטיאס (2018) נדון מעמדו של מנהל מוסך שבית הדין הארצי לעבודה קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 לא חל עליו בהיותו עובד בתפקיד הנהלה והדורש מידה מיוחדת של אימון אישי:
"המשיב שימש כמנהל מוסך. כפי שנקבע על ידי בית הדין האזורי המשיב היה זה שפתח את המוסך בשעה 6:45 – 7:10 והיה זה שנעל אותו (סעיף 18 לפסק הדין). המשיב צוטט בפסק הדין מתוך חקירתו הנגדית לפיה "העובדים היו צריכים להתחיל לעבוד בשעה 7:00 ואזי חייב להיות שם כשהם מגיעים לפתוח את העסק". בכך יש כדי ללמד על מידת האחריות של המשיב, שלא היה לו שני במוסך.
בחינת מיקומו של המשיב בהיררכיה הארגונית מלמדת כי היה כפוף לבעלים של החברה ומשנת 2009 גם למנהל הרשת. המשיב השתתף בישיבות פורום מנהלי המוסכים במסגרתן ניתנו הנחיות ביחס לתפעול המוסך (סעיף 31 לפסק הדין). בנקודה זו קבע בית הדין האזורי כי המשיב לא השתתף בישיבות דירקטוריון ולא היה בעל סמכות לקבוע מדיניות או מהלכים אסטרטגיים.
קביעה זו צריכה להיבחן בהתאם למקום העבודה, סוגו וגודלו, שהרי אין דומה מפעל גדול בו נמצאים בעלי תפקידים כמו: מנכ"ל, חברי הנהלה מצומצמת, מנהלי אגפים, מנהל ייצור, מנהל מכירות, מנהל כספים ומנהלי משאבי אנוש, לעסק שבו השדרה הניהולית מצומצמת ונראית אחרת לגמרי (ראו – ענין פיטרו הכט). כך במקום בו קיימות דרגות ניהול שונות, מנהל זוטר, מנהל משכבת הביניים ומנהל בכיר, נכון להבחין בין הדרגות השונות וסמכויות הניהול הניתנות לכל מנהל. במקום עבודה קטן בו הפירמידה הניהולית על גובהה ועומקה אינה בנמצא, בחינת תפקיד ההנהלה צריך להיעשות תוך בחינת התמונה הכוללת, והסקת המסקנות המתבקשות בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה, תוך חיפוש אחר נסיבות שיש בהן כדי להטות את הכף תוך שימור אופיו של סעיף סעיף 30(א)(5) כחריג שפרשנותו נעשית בצמצום. כך גם אין הכרח כי בכל מקום עבודה קטן יהא מנהל כמשמעו בסעיף סעיף 30(א)(5) לחוק כשם שאין לשלול זאת באופן גורף. כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו, כשנוכח היעדר אבן הבוחן של הפירמידה הארגונית, עולה הצורך באיתור נסיבות מיוחדות אחרות המצביעות באופן מובהק על התקיימות החריג".
במקרה שלפנינו מדובר במוסך, אשר מנהלו הוא המוציא והמביא בכל הקשור לכל עניין ועניין במוסך; הוא קיבל לעבודה עובדים, סיכם איתם את תנאי השכר – במתואם עם הבעלים (סעיף 32 לפסק הדין). בצד המקצועי נמסרה למשיב האחריות הבלעדית ולהחלטות בתחום זה היו השלכות כלכליות נרחבות. בכלל זה גיוס לקוחות למוסך, ביצוע רכישות, משא ומתן עם השמאים (סעיף 35 לפסק הדין). המשמעויות של החלטות אלו השפיעו באופן ישיר ובלעדי על רווחי היחידה הכלכלית עליה היה אחראי המשיב. גם אם המשיב לא היה מעורב בקביעת המדיניות של החברה, הרי שבגזרת האחריות שלו, ניהול המוסך, היה זה הוא שהיה צריך לתת דין וחשבון על התוצאות המקצועיות והכלכליות של היחידה אותה ניהל. אף אחד אחר לא ניהל מעליו את המוסך לבד מהמשיב".