מן הכלל אל הפרט
22. כפי שכבר צוין, לצורך בחינת זכאותו של התובע לגמול בגין שעות נוספות היה על התובע להרים את הנטל כי נדרש על-ידי גורמי סמכות להוסיף ולעבוד שעות נוספות. עיון בתיק מעלה, כי לא רק שהתובע לא הרים את הנטל האמור אלא שהוא כלל לא טען כי נדרש פוזיטיבית על-ידי מי ממנהליו לעבוד בשעות נוספות. לא בכתב התביעה, לא בתצהירו ולא בחקירותיו בפנינו הופיע ולו קצה של רמז לטענה כי מנהליו דרשו ממנו פוזיטיבית לעבוד בשעות נוספות.
23. התובע טען כי שעות העבודה אשר נקבעו בהסכם העסקתו חרגו בכשעתיים מהמקובל למשרה מלאה. עם זאת, הוא הודה בסיכומיו, כי נהג לצאת להפסקת צהרים עם חבריו לעבודה (עמ' 12, שו' 20 לפרוטוקול). אמירה זו חיזקה את גירסתה של עדת הנתבעת גב' איריס טנצר, מנהלת מחלקת משאבי אנוש בנתבעת ובאיילון פנסיה (להלן: "גב' טנצר") אשר העידה כי ביקשה מהעובדים להקפיד לאכול חצי שעה אך לא הייתה בקרה על הקפדתם על כך (עמ' 11, שו' 32). פירוש הדבר, כי אף בהנחה כי לתובע הייתה לא יותר מחצי שעה הפסקה ליום, הרי שהיקף שעות העבודה השבועיות שלו לא היו 45 שעות אלא 42.5 שעות. זאת ועוד, גב' טנצר הצביעה על כך כי החל מחודש אוקטובר 2014, שעות התקן של משרתו הופחתו ל – 184 שעות על פני 22 יום, כפי שגם מצוין על גבי כל התלושים החל מאותו חודש (עמ' 10, שו' 18-24). מכאן, כי לא ניתן ללמוד מחוזה העסקתו דרישה פוזיטיבית לעבודה בשעות נוספות.
24. בשולי כתב התביעה נטען כי היה "נוהג" בנתבעת לפיו מקובל לעבוד הרבה. עם זאת, הואיל וטענה זו לא נתמכה בראיות או עדים, דינה להידחות.
25. לעומת זאת, התובע טען בהרחבה כי הנתבעת תמרצה את עובדיה לעבוד שעות ארוכות על-ידי כך שהשתתפה בעלות ארוחת הצהרים של מי שנשאר בעבודה מעבר ל – 9.5 שעות ליום. התובע הפנה לסעיף 10.1 לחוזה ההעסקה המסדיר עניין זה אולם אף לשיטתו "נתון זה לא מלמד על כל הימים בהם עבד התובע שעות נוספות" (סעיף 22 לכתב התביעה).
26. לשיטת הנתבעת, השתתפות בעלות ארוחות הצהרים כלל לא מלמד על ביצוע שעות נוספות אלא היוותה הטבה אשר שולמה למי ששהה בעבודה מעבר לשעות התקן (להלן: "שעות נוכחות"). גב' טנצר התייחסה לנושא זה בחקירתה הראשית, בחקירתה הנגדית ובחקירתה החוזרת באופן מפורט, קוהרנטי ומשכנע ומצאתי את עדותה מהימנה. כך למשל העידה גב' טנצר בחקירתה החוזרת בעניין ההבדל בין שעות נוכחות לבין שעות נוספות כדלקמן:
" ארוחות זה משהו שבאופן אוטומטי - יש נוכחות של 9.5 שעות - ארוחות משולמות. אנחנו לא בודקים. ....נוכחת 20 שעות בלי אישור אז נוכחת מיוזמתך. ביקשת ממנהל אישור אז עבדת שעות נוספות וזה הבדל."
במילים אחרות, סעיף ארוחות הצהרים בחוזה ההעסקה לא בא במקום הסעיף המחייב קבלת אישור ממונה לצורך ביצוע שעות נוספות אלא דר עמו בכפיפה אחת תוך שהוא עוסק בשעות נוכחות לעומת שעות נוספות. שוכנעתי כי לא ניתן ללמוד מהשתתפות בעלות ארוחות הצהרים כי בוצעה עבודה בשעות נוספות ואין בתשלום זה כדי להוות תמריץ לביצוע שעות נוספות שכן בכל מקרה, האחרון מותנה בקבלת אישור הממונה.
27. מכאן לחלופה האחרונה – האם ניתן לראות בנתבעת כמי ששתקה בעניין ביצוע שעות הנוספות באופן המהווה אישור בהתנהגות? לאור עדויותיהם וחקירותיהם של העדים השתכנעתי כי יש להשיב על כך בשלילה ולהלן נימוקיי.
28. כבר בפתח הדברים יש להדגיש כי התובע לא טען לעומס עבודה או מחסור בכוח אדם אשר גרם לכך שיבצע שעות נוספות, דבר אשר "אומר דרשני": אם מבקש הוא להסיק הסכמה שבשתיקה, היינו מצפים כי ינסה להצביע על תועלת למעסיק אשר צמחה מהעבודה שביצע בשעות הנוספות בהן נכח בעבודה, דבר שהוא כאמור לא עשה. זאת ועוד, מהדו"חות אשר צורפו לתצהירו עולה, כי לאחר ניכוי של חצי שעה של הפסקה, היו מעט מאד חודשים בהם נכח בעבודה מעבר לשעות התקן. חישוב גס מעלה, כי מתוך 30 חודשי העסקתו רק בחמישה חודשים נרשמו שעות עודפות, כאשר בגין חודש אחד הוא קיבל תגמול בגין כך כאמור לעיל.
29. מכל מקום, שוכנעתי כי הכלל בדבר הצורך בקבלת אישור מראש מהממונה לצורך ביצוע שעות נוספות בנתבעת היה ברור וידוע לתובע משעה שהופיע בחוזה ההעסקה (סעיף 3.3 אשר צוטט לעיל) ועל גבי תלושי השכר של התובע מדי חודש ("ביצוע ותשלום שעות נוספות וימי שישי יהיה רק לאחר אישור מראש של מנהל מש"א באמצעות מנכ"ל החברה") ודו"חות הנוכחות ואף יושם בעניינו פעם אחת באופן חיובי: בתלוש ינואר 2016 שולמו לתובע שעות נוספות בגין עבודה אשר בוצעה במהלך דצמבר 2015 כנגד אישור שניתן מראש ואשר הוצג במהלך חקירת גב' טנצר.
30. זאת ועוד, הנתבעת אף הוכיחה בפניי כי באפריל 2015 התובע קודם לתפקיד בו היה אחראי על היבטים שונים של משכורות עובדי מחלקתו כך שלכל הפחות בשלב זה הבין מה עליו לעשות כדי לקבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות. וכך נכתב בהודעת דוא"ל אשר נשלחה על-ידי מנכ"ל איילון פנסיה אל קבוצת עובדים והועבר אל גב' טנצר (הוגש על-ידה בדיון וסומן נ/6):
"החל מחודש זה יועבר הטיפול בשכר מרענן לאבי [התובע, ס.ק.]. רענן היה אחראי על כך במשך שנים רבות, מילא את התפקיד באחריות ואני מודה לו בשם כולנו.
במהלך החודשיים האחרונים אבי למד מרענן את כל הנושא והיה שותף לביצוע. אבי רכש את כל הידע הנדרש בנושא ובשל למשימה. אבי – מדובר בתפקיד רגיש ביותר המחייב הקפדה על פרטים, מקצועיות, דיסקרטיות, יושרה ולויאליות לחברה ואני בטוח בהצלחתך!"