77. כפועל יוצא מכל האמור לעיל, לרבות מהעדויות והראיות שהוצגו, אני קובע בזאת כי התובעת הרימה נטל ההוכחה ברמה של מאזן הסתברויות הנדרש בהליך אזרחי והוכיחה כי טיוטת החוזה המחליף נשלחה על ידי הנתבעים לתובעת לאחר שהנתבעת 1 הייתה מודעת לכך שנפלו פגמים בקפסולות הקפה שיוצרו על ידה וסופקו על ידה לתובעת.
מנגד, הנתבעת 1 כשלה מלהוכיח כי טיוטת החוזה המחליף נשלחה על ידה לתובעת בשל אינטרס כלכלי שהיה לה באותה עת בביצוע העסקה עם "שטראוס", או כי טיוטת החוזה המחליף הוכפפה למכירה בפועל של מפעלה בקריית גת ל-"שטראוס".
78. רביעית, אחת מהטענות שנטענו ע"י הנתבעים הייתה כי בגדר ההסכם הצהירה התובעת כי בדקה את קפסולות הקפה והתחייבה כי לא תהיינה לה טענות בגין קפסולות אלה. יתר על כן: הנתבעים טענו כי מר לוזון ביקר במפעל בקריית גת ואישר בעצמו את הזמנות הקפסולות עבור התובעת. לשיטתם של הנתבעים בהתחשב בכך, אין התובעת יכולה לבוא בטענות כלפי הנתבעים בכל הקשור לקפסולות הקפה. עוד טענו הנתבעים כי "אווא" סיפקה לנתבעת 1 תערובות קפה פגומות למרות ההנחיות שהעביר לה חנן. חנן ציין בהקשר זה: "הסברתי להם שעליהם לטפל בנושא תערובת הקפה שהם מספקים, אך הם לא פתרו את הבעיה שלהם..." (עמ' 106, ש' 17-18 לפרו').
79. לא מצאתי לקבל טענות אלה של הנתבעים, ואפרט נימוקיי לקביעתו זו:
ראשית, באשר להצהרת התובעת בסעיף 5.2 בהסכם: מדובר בסעיף המנוסח בזמן עבר ("המזמין מצהיר כי בדק את הקפסולות המיוצרות על ידי החברה..."). ברי, אפוא, כי אין ממש בהצהרת התובעת המפורטת בהסכם לגבי תקינותן של קפסולות קפה אשר טרם יוצרו על ידי הנתבעת 1. יתר על כן: באופן טבעי, את תקינותן של קפסולות הקפה ניתן היה לבחון, בסופו של דבר, בעת השימוש בהן על ידי הצרכן הסופי במכונות קפה מתוצרת "נספרסו". לפיכך, אני סבור כי אין כל משמעות ממשית לאישור כללי מצדה של התובעת לגבי תקינותן של קפסולות הקפה המיוצרות על ידי הנתבעת 1 הניתן מראש, וללא בדיקה מעשית ובפועל, של המוצר הסופי אשר הנתבעת 1 התחייבה לספק לתובעת.
80. שנית, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בין התובעת לבין הנתבעת 1 היו פערים מקצועיים משמעותיים בכל הקשור לידע ולהבנה של תהליך הייצור של קפסולות קפה. חנן, בפעולתו, כנציג הנתבעת 1, שימש כגורם המקצועי היחיד, ובעל המומחיות, הידע והניסיון בייצור קפסולות קפה. מנגד, ניצן העידה בהקשר זה כי: "אני יודעת לומר שיש קפסולה שצריכה להיכנס למכונה וצריכה לעבוד. כל השאר לא שייך למומחיותי" (עמ' 26, ש' 22-23 לפרו'). גל, מטעם חברת "אווא", העיד כי "אווא" מומחית בקליית קפה ואחסנת קפה בפולים אך אינה מומחית בייצור קפסולות קפה (עמ' 39, 33-35; עמ' 40, ש' 1-2 לפרו'). מר לוזון אישר כי רכש את רשת "אילנס" בשנת 2008 וכי במועד חתימת ההסכם לא היה לו כל ניסיון עם קפסולות קפה (עמ' 41, ש' 17-18). אף הנתבעים עצמם טרחו וציינו בסעיף 10 בכתב הסיכומים שהוגש מטעמם כי התובעת ומי מטעמה לא מבינים דבר בקפה. מנגד, חנן העיד בתצהירו כי עובר לחתימת ההסכם הוא התמקצע בתחום הקפה – "קליה, ערבוב, טחינה וכל מה שניתן לכנות "מדעי הקפה" (ס' 6 בתצהיר חנן). בהמשך לכך, הוא עצמו אישר כי "רשת ישרוטל" שכרה את שירותיו כיועץ בתחום הקפה, ולאחר מכן עבד כמנהל תחום מזון ומשקאות "ברשת איקאה" (ס' 7-11 לתצהיר חנן). פערי הידע המקצועי שבין הנתבעת 1, ובפרט בין חנן כנציגה, לבין התובעת ונציגיה מחלישים את טענת הנתבעת 1 לפיה התובעת, בין אם באמצעות מר לוזון ובין אם באמצעות ניצן, אישרו כי הקפסולות שיוצרו על ידי הנתבעת 1 היו תקינות. ברי, אפוא, כי הנתבעת 1 הייתה הגורם המקצועי בעל הידע, המומחיות והניסיון בתחום זה, ועל כל אלה סמכו נציגי התובעת. לפיכך, אני סבור כי ניסיונה של הנתבעת 1 לייחס לתובעת מומחיות מקצועית ולהטיל עליה אחריות הנגזרת, כביכול, מהאישור שנתנה לגבי תקינותן של הקפסולות - לוקה בחוסר תום לב מובהק.
81. בהמשך לכך, ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לתחולתו של חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") ולחלותן של הוראותיו על ההסכם. בסעיף 2 בחוק המכר נקבע כי: "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו". במקרה הנוכחי, קפסולות הקפה נושא ההסכם יוצרו על ידי הנתבעת 1 ומולאו על ידה בקפה שסופק על ידי "אווא" מטעם התובעת. ברי, אפוא, כי אין מדובר בהסכם בו התובעת לקחה על עצמה לספק לנתבעת 1 את "עיקר החומרים" ולכן חוק המכר אכן חל לגבי הסכם זה (ר' ע"א 368/77 זיקית מפעלי צביעה נ' סריגי אלדיט בע"מ, פ"מ לב(3) 487, 492-493 (1978); ע"א 4693/16 IRM OFFSHORE AND MARINE ENGINEER PVT LTD נ' א. ארנסון בע"מ (פורסם בנבו, 14.1.2018) בפס' 5 לפסק דינו של כב' הש' י. עמית).