138. תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין אובדן רווחים הינה למעשה תביעה לקבלת פיצויי קיום. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי פיצויי קיום נועדו להציב את הנפגע-הניפר בנקודה בה היה נמצא אלמלא הופר החוזה (ע"א 8946/04 Warner Bros International Television Distribution נ' רו"ח צבי יוכמן נאמן ומנהל מיוחד של תבל (פורסם בנבו, 1.8.2010) בפס' 10 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס (כתוארו דאז)).
במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי התובעת הצליחה להוכיח כי אלמלא הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1, היא אכן הייתה אמורה להרוויח מהתקשרותה עם רשת "סופר-פארם" רווחים שנתיים המסתכמים בסך של 1,700,000 ₪.
אפרט להלן עיקר נימוקיי לקביעה זו:
ראשית, ב-"סיכום הפגישה" עם רשת סופר פארם נכתב כי "יעד המכירות ברשת סופר פארם עומד על 1 מיליון מארזי קפסולות בשנה". ברי כי מדובר ביעד של מכירות בלבד, ואין בו כדי לחייב את רשת סופר פארם, או מי מטעמה, לרכוש מהתובעת מיליון אחד של מארזי קפסולות בשנה, כשם שאין בו כדי לחייב את התובעת למכור לרשת הסופר-פארם מיליון אחד של מארזי קפסולות ממולאות בקפה. לא למותר לציין כי רו"ח כדורי נשאל על כך על ידי בית המשפט והשיב: "אין הסכם פרט למסמך הבנות שמשקף את הרצון להגיע ליעד של מיליון מארזים בשנה" (עמ' 21, ש' 2-3 לפרו'). מר לוזון נשאל האם נשלח אליו מכתב מרשת "סופר-פארם" המחייב את "סופר-פארם" לרכוש ממנו סחורה. מר לוזון השיב: "לא, סופר פארם לא מתחייבים כלפי אף ספק להיקף הרכישה ממנו" (עמ' 48, ש' 4-5 לפרו').
שנית, התובעת לא המציאה שום נתונים, ובכלל זה אף לא תוכנית עסקית, המבהירים כיצד ובאיזה אופן היה בכוונתה להשיג יעד מכירות שנתי ברשת "סופר פארם" בהיקף מכירות של 10,000,000 קפסולות קפה בשנה. לא למותר לציין שהתובעת אף לא הוכיחה מה היו הכמויות שהיא תכננה למכור במהלך כל אחד ואחד מבין 12 חודשי ההתקשרות הראשונים שלה עם "סופר פארם". בכלל זה, מצופה היה כי התובעת תציג תחזית מכירות מפורטת, לרבות בהתחשב בפילוח המכירות לסניפים ברשת "סופר פארם", עליה היא מבססת טענתה לאובדן רווחים. בהקשר זה, אין די בהצגת יעדי המכירות אשר עליהם יתכן ששוחחו הצדדים, מבלי שהתובעת הוכיחה כי יעד זה אכן היה ריאלי בנסיבות העניין ובר-השגה ומימוש בפועל אלמלא הופר ההסכם על ידי הנתבעת 1. מר לוזון ציין בחקירתו כי הייתה התכתבות עם "סופר-פארם" לגבי יעדי מכירה, אך לא ידע להפנות למסמך אחר חוץ ממסמך סיכום הפגישה (עמ' 47, ש' 7-12 לפרו'). מר לוזון גם הודה כי לא עשה שום תכנית עסקית (עמ' 50, ש' 32 לפרו').
שלישית, ובהמשך לאמור לעיל: לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת לא צירפה שום ראיה לגבי נתוני ומועדי המכירה, וכן לגבי הכמויות של קפסולות הקפה שנמכרו על ידה בפועל ברשת "סופר פארם". כך למשל לא הוכח על ידי התובעת כמה קפסולות ממולאות בקפה נמכרו ברשת "סופר פארם", וכמה מביניהן לא הוחזרו אליה. רו"ח כדורי לא ידע להשיב על סוגיה זו בחקירתו (עמ' 24, ש' 1-4 לפרו). בהעדר נתונים והוכחות הנדרשים לבחינת הפסד הרווחים הנטען, ובכלל זה בהעדר נתונים נוספים לגבי הפדיון הכספי הכולל שהתקבל אצל התובעת ממכירת קפסולות קפה לרשת "סופר-פארם" בהשוואה לעלויות וההוצאות ששולמו על ידה בפועל, הנני קובע בזאת כי התובעת כשלה בהוכחת ראש נזק זה, וברי כי אין מקום לפצות את התובעת בגין הסכום הכולל של הקפסולות אותו ציפתה למכור בסופר פארם במהלך השנה. לא למותר לציין כי התובעת אף לא הוכיחה כמה קפסולות נמכרו על ידה לצדדים שלישיים, לרבות קפסולות קפה שהוחזרו לה על ידי רשת "סופר פארם", ובכמה הסתכמו הכנסתה ורווחיה בגין כך. גם לגבי נושא זה נשאל רו"ח כדורי בחקירתו ולא ידע להשיב על כך (עמ' 24, ש' 20-24; עמ' 25, ש' 1-3 לפרו').
רביעית, ובבחינת למעלה מן הצורך: אציין כי בסעיף 3.1 בהסכם נקבע כי הן התובעת והן הנתבעת 1, כל אחת מהן לחוד, היתה רשאית לסיים את ההתקשרות נושא ההסכם בהתראה של 180 ימים מראש. משכך, הרי שלא ניתן לקבוע כי הנתבעת 1 הייתה יכולה לצפות במועד התקשרותה עם התובעת כי היא תידרש לפצות את התובעת בגין אובדן רווחים לתקופה של שנה, כאשר הנתבעת 1, כמו גם התובעת, כל אחת מהן לפי שיקוליה, היתה יכולה ורשאית לסיים את ההתקשרות שביניהן בהתראה של 180 ימים מראש.
כפועל יוצא מן האמור לעיל, הנני קובע בזאת כי התובעת לא הוכיחה במאזן הסתברויות הנדרש בתביעה אזרחית, כי אלמלא הופר ההסכם על ידי הנתבעת 1 היא הייתה נהנית בעסקה שביצעה עם "סופר פארם" מרווחים שנתיים בסך של 1,700,000 ₪, וממילא שגם לא הוכח על ידי התובעת כי נגרם לה הפסד בר פיצוי בסכום זה. משכך, דינה של תביעתה לקבלת סעד כספי בגין ראש נזק זה – להידחות.