149. בנוסף, מוצא אני לנכון להזכיר כי כבר מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת 1 סיפקה לה קפסולות ממולאות קפה אשר התגלו בהן תקלות שונות בעת השימוש בהן במכונות קפה מתוצרת "נספרסו", ובין היתר התגלו בהן תקלות מבחינת התאמתן למכונות הקפה האלה, באופן בקיעת הקפה מהקפסולה, באחידות זרימת הקפה וכדומה. מנגד, מצאתי כי הנתבעת 1 לא עמדה בנטל להוכיח כי התקלות האלה לא נבעו מהתרשלותה אלא כתוצאה מחומר הגלם (הקפה) שסופק לה על ידי התובעת באמצעות חברת "אווא". אשר על כן, הנני חוזר וקובע בזאת כי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת בכך שסיפקה לתובעת קפסולות קפה שנתגלו בהן תקלות שונות בעת השימוש בהן. באשר לסוגיית הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהפרה זו - אפנה לאמור לעיל בפרק ג' בפסק דין זה.
150. כפועל יוצא מכל האמור לעיל הנני קובע בזאת כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת והתרשלה כלפיה. הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת 1 מסתכם, כפי שפורט כבר לעיל בהתייחס לנזקים הנובעים מהפרת ההסכם ע"י הנתבעת 1, בסך 327,436 ₪. במובן זה, זכאותה של התובעת לפיצוי מהנתבעת 1 בגובה סכום זה נגזרת הן מכוח הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, והן מכוח הפרת חובת הזהירות והתרשלותה כלפי התובעת.
151. בשולי הדברים אציין כי התובעת טענה בכתב התביעה בשפה רפה כי יש לחייב את הנתבעת 1 לפצותה מכוח חוק עשיית עושר, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"). טענה זו נטענה באופן כללי ובעלמא ורק בשל כך ניתן לדחותה. אוסיף כי איני מוצא לקבל הטענה גם לגופה בהתחשב בהוראת סעיף 6(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט אשר קובע כי: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון ואין הסכם אחר בין הצדדים". במקרה הנוכחי, ברי כי בין הצדדים נחתם הסכם בגדרו פירטו הצדדים חלוקת הסיכונים ביניהם, לרבות לגבי האחריות לנזקים הנובעים מפגמים בקפסולות הקפה או מהקפה עצמו. משכך, איני מוצא כי לתובעת קמה זכות להשבת כספים ששילמה לנתבעת 1 מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט (ר' ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד-עמב"ל עמותה רשומה נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ (פורסם בנבו, 13.12.2006) בפס' 22 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה דאז) מ. נאור).
יתר על כן: ממילא לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי הפיצויים הנתבעים על ידה מבוססים על רווח שנוצר לנתבעת 1, וזאת בהתייחס לנזקים להם טוענת התובעת כי נגרמו עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1 (ר' דניאל פרידמן, אלרן שפירא בר-אור, "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (מהד' שלישית, כרך א', 2015) 135-136).
אשר על כן, גם בשל כך איני מוצא כי לתובעת קמה זכות לפיצוי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
ה. האם קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת 2, וכנגד חנן ומוטי באופן אישי?