155. התובעת מוסיפה וטוענת כי למרות שההסכם נחתם רק עם הנתבעת 1, והרי שהיא זכאית לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת ההסכם מכל הנתבעים, והיא דורשת לחייבם, ביחד ולחוד, לרבות את הנתבעת 2 ואת חנן ומוטי באופן אישי, לפצותה בגין מלוא נזקיה. בסיכומיה טענה התובעת כי מוטי הודה שחילק את הפעילות הכלכלית בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 באופן מלאכותי כאשר הפקיד את מילוי הקפסולות בידי הנתבעת 1 ואילו ייצור הפלסטיק לקפסולות הקפה היה באחריות הנתבעת 2. התובעת הוסיפה וטענה כי חנן ומוטי רוקנו מתוכן את הנתבעות 1-2 והבריחו נכסים מהן באופן שלא יאפשר גבייה של פסק הדין. לפיכך, סבורה התובעת כי כל הנתבעים חייבים לפצותה על כל נזקיה.
156. נותר לדון, איפוא, בשלוש סוגיות נוספות העולות מטיעוני התובעת בסיכומיה:
(1) חיובם של הנתבעת 2, ושל חנן ומוטי מכוח הרמת מסך;
(2) חיובם של הנתבעת 2, ושל חנן ומוטי נוכח רשלנותם הנטענת;
(3) חיובם של הנתבעת 2, ושל חנן ומוטי מכוח הפרת חובת תום הלב.
157. באשר להרמת מסך: סעיף 6 בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבין בעלי מניותיה אם מצא כי הדבר צודק בנסיבות העניין, וזאת - רק במקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, סעיף 6 בחוק החברות קובע כי נדרש להוכיח יסוד נפשי של בעל המניות לשימוש באישיות המשפטית הנפרדת כאמור לעיל, כאשר גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט עקב רשלנות, ייחשב כמקיים את היסוד הנפשי הנדרש. בית המשפט יתחשב גם בשיעור אחזקותיו של בעל המניות בחברה ומילוי חובותיו כלפי החברה בהתאם לסעיפים 192-193 בחוק החברות (ר' ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (פורסם בנבו, 1.8.2010) בפס' 78; ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם בנבו, 22.1.2015) בפס' 56; ת"א (מחוזי ת"א) 35263-03-10 פניציה מפעלי זכוכית בע"מ נ' אקוטופ ואח' בע"מ (פורסם בנבו, 15.7.2012) בפס' 12).
158. במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי התקיימו התנאים להרמת מסך באופן שיאפשר לייחס את חובותיה של הנתבעת 1 לנתבעת 2 או לחנן או למוטי באופן אישי. ראשית, על פי פסיקת בית המשפט העליון השימוש בסעד של הרמת מסך יעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. במקרה זה, טענות התובעת להרמת מסך נטענו בלקוניות, מבלי שהובאו ראיות לתמיכה וביסוס טענות אלו.