159. אמנם, מוטי ציין בעדותו כי חלק מהציוד של הנתבעת 1 נמכר לאחר הפסקת הייצור (עמ' 75, ש' 23-24 לפרו') וכי הנתבעת 1 והנתבעת 2 אינן פעילות כיום על אף שאינן נמצאות בהליכי חדלות פירעון (עמ' 83, ש' 3 לפרו'). חנן העיד כי הנתבעת 1 והנתבעת 2 אינן פעילות, ובעלי המניות שלהן אינם שותפים עסקיים (עמ' 93, ש' 12-18 לפרו'). עם זאת, אני סבור כי אין בעדויות אלו די כדי להוכיח טענת התובעת בדבר "הברחת" נכסיה של הנתבעת 1 על ידי בעלי מניותיה. טענה זו הינה טענה כבדת משקל הגובלת בטענת "תרמית", ואין די באמירות כלליות של בעלי המניות של הנתבעת 1 על מנת לבססה. על התובעת היה לדרוש ולהציג בהקשר זה מסמכים המפרטים את הנכסים "שהוברחו" לטענתה על ידי בעלי המניות של הנתבעת 1, או למצער דוחות ומאזנים של הנתבעת 1 על מנת להוכיח טענתה זו. לא למותר לציין כי מוטי ציין בעדותו כי חלק מהציוד של הנתבעת 1 עדיין עומד למכירה (עמ' 75, ש' 24 לפרו')
160. יתר על כן: איני מוצא כי התובעת הוכיחה כי הנתבעת 1, הנתבעת 2, חנן או מוטי "הונו" את התובעת בכל הקשור לעסקה לייצור ולאספקה של הקפסולות הממולאות בקפה נושא ההסכם. התנהלות הצדדים לאחר סיום ההסכם אף מחזקת מסקנה זו. כאמור לעיל, על אף אי הצלחתה של ההתקשרות החוזית שבין הצדדים, מר לוזון הצטרף לחלק מהנתבעים לנסיעה לתערוכות קפה במילאנו בניסיון לבצע עמם עסקה משותפת עם לקוחות זרים. מר לוזון אף ציין בעדותו כי: "זה שנסעתי למילאנו זה בגלל ששמרתי על יחסים טובים עם חנן ועד היום אני מכבד אותו כאדם..." (עמ' 54, ש' 11-12 לפרו'). ברי, אפוא, כי גם התובעת, לאחר שכבר ידעה על הפגמים שהתגלו בקפסולות הקפה שרכשה מהנתבעת 1, לא סברה בזמן אמת כי הנתבעים "הונו" אותה. אוסיף, כי לא הוצגה בפני בית המשפט שום ראיה לכך שהנתבעת 1 פעלה ב-"מימון דק" או נטלה סיכונים באופן בלתי סביר, באופן שיצדיק הרמת מסך ההתאגדות החוצץ בינה לבין בעלי מניותיה.
161. מהמסכת העובדתית שהוצגה בפניי עולה כי מדובר בהתקשרות חוזית שלא צלחה על אף ציפיותיהם של שני הצדדים, אך אי ההצלחה לא נבע מחוסר תום לב או מניסיון הנתבעים להונות את התובעת. אכן, תכניות הצדדים להפקת רווחים מכניסתם לשוק קפסולות הקפה בעיתוי הרלוונטי לא התממשו במלואן וכמצופה, אולם לא כל כישלון עסקי הוא בהכרח ניסיון להונאה או מעשה שנעשה בחוסר תום לב.
162. אבהיר כי בניגוד לטענת התובעת, העובדה שאותם בעלי מניות או חלק מהם, החזיקו במניות הן של הנתבעת 1 והן של נתבעת 2, וכן העובדה שהיו כאלה ששימשו כדירקטורים בשתי החברות האלה גם יחד - אינן מצדיקות בהכרח "הרמת מסך" בהתייחס לבעלי המניות של הנתבעת 1. במובן זה, התובעת לא הוכיחה כי בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 התרחש עירוב נכסים פסול אשר נועד לעשות שימוש שלא כדין בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על מנת להונות את התובעת או לקפח אותה או את נושיה, באופן שיצדיק להרים מסכי ההתאגדות החוצצים בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2, לבין בעלי המניות של הנתבעת 1. כך לדוגמה, כל תעודות המשלוח בגין אספקת הקפסולות לתובעת הונפקו ע"י הנתבעת 1, ולא הוכחה בענין זה שום התנהלות פנימית פסולה בהשתתפות הנתבעת 1 והנתבעת 2 באופן שיצדיק להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של כל אחת מחברות אלה. אשר על כן, דינן של טענות התובעת לגבי חיובה של הנתבעת 2, וביחס לחיובם של חנן ומוטי באופן אישי, בקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 מכוח הרמת מסך ההתאגדות שלה – דינן להידחות.