163. באשר לעילת הרשלנות: על מנת שתצלח התובעת בטענתה כי הנתבעת 2, וכן חנן ומוטי מכוח היותם נושאי משרה או אורגנים אצל הנתבעת 1, התרשלו כלפיה, היה עליה לבסס ולהוכיח מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה. במובן זה, על התובעת הוטל להוכיח כי התקיימו בינה לבין נתבעים אלו יחסים מיוחדים אשר הביאו לכך שהתובעת נתנה אמונה בנתבעים אלה וציפתה לכך שהם באופן אישי, יטלו על עצמם אחריות אישית כלפיה. אלא שהטלת חובת זהירות על מנהלים כלפי צד שלישי אף היא צריכה להיעשות במשורה, ורק בנסיבות המתאימות שפורטו לעיל (ר' ע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נא(4) 769, 792 (1997).
באשר לנתבעת 2: לא הוכח כלל כי היא שימשה כנושא משרה אצל הנתבעת 1. יתר על כן: לא הוכחה כל התקשרות ישירה בין הנתבעת 2 לבין התובעת, או מי מנציגיה, בכל הקשור להסכם נושא התביעה דנן. לפיכך, לא הוכחו "יחסים מיוחדים" בין התובעת לבין הנתבעת 2 המקימים חובת זהירות של הנתבעת 2 כלפי התובעת. באשר לחנן ומוטי – לא מצאתי כי התובעת הוכיחה קיומם של "יחסים מיוחדים" המצדיקים את חיובם באופן אישי מכח הפרת חובת זהירות, שלא הוכחה, ואשר, כביכול, מוטלת עליהם כלפי התובעת. אכן, חנן היה הגורם המקצועי הדומיננטי בהתקשרות החוזית שבין התובעת לבין הנתבעת 1. אולם, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי חנן או מוטי התחייבו בפניה, במהלך כל תקופת ההתקשרות החוזית, כי הם אחראים אישית, או ערבים באופן אישי, לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 כלפיה. כפי שכבר הובהר לעיל, העובדה שנוסח של התחייבות אישית שכזו מצידם של חנן ומוטי כלפי התובעת לא הופיע בטיוטת החוזה המחליף, וכן העובדה שחנן או מוטי לא השיבו לדוא"ל ששלח מר לוזון ביום 16.5.2013 בדבר ערבותם לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 1 - מחזקים המסקנה כי לא ניתנה על ידם התחייבות או ערבות אישית שכזו. לפיכך, לא מצאתי כי בנסיבות אלו, יש מקום להטיל אחריות אישית על חנן או על מוטי מתוקף היותם נושאי משרה בנתבעת 1, ואף לא מתוקף הפרת חובת זהירות כלשהי המוטלת עליהם כלפי התובעת.
164. באשר לחיובם של הנתבעת 2, ושל חנן או מוטי מכוח הפרת חובת התום הלב: בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי אין ליצור זהות בין סטנדרט של ההתנהגות של נושא משרה בחברה שיש בו כדי להטיל חיוב על החברה, לבין סטנדרט של ההתנהגות אשר חריגה ממנו מצדיקה הטלת אחריות אישית על נושא המשרה או על האורגן בחברה. על מנת לחייב את האורגן בגין חוסר תום לב בשלב המו"מ החוזי נקבע כי על הטוען להטלת אחריות שכזו על האורגן מוטל להוכיח כי על האורגן, או על נושא המשרה, רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים של החברה, ואין די בכך שהופרה חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי (עניין ברזני, בפס' 17; עניין נשאשיבי, בפס' 44; ת"א (מרכז) 4857-09-08 ד"ר יורם הרט נ' קומרקס בע"מ (פורסם בנבו, 18.12.2011) בפס' 52). במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי הנתבעים הפרו את חובת תום הלב כלפי התובעת. תימוכין לכך ניתן ללמוד גם מהתנהלות הצדדים עצמם, אשר נסעו יחד לתערוכה במילאנו בחודש אוקטובר 2013, זמן רב לאחר שהתובעת כבר הייתה מודעת לקיומם של הפגמים בקפסולות הקפה שרכשה מהנתבעת 1. עדותו של מר לוזון לפיה גם לאחר שהסתיימו היחסים העסקיים שבין התובעת לבין הנתבעת 1, הוא שמר על "יחסים טובים" עם חנן "ועד היום אני מכבד אותו כאדם" (עמ' 54, ש' 11-12 לפרו'), אף היא מחזקת מסקנה זו.