משלא תוקנו ההפרות, נשלח מכתב נוסף ביום 3/12/2017, ובו הודעה בדבר ביטול חוזה השכירות, והנתבעים התבקשו לפנות את המושכר עד ליום 31/12/2017 (להלן: "מכתב הביטול הראשון"). באותו יום התקבל מכתב תשובה מטעם הנתבעת בו נטען כי בין הצדדים סוכם על תשלום דמי שכירות של 180,000 ₪ (להלן: "מכתב התשובה"). ביום 4/12/2017 שלחו התובעות מכתב נוסף בו צוין, בין היתר, כי יש לפנות את המושכר עד ליום 31/12/2017.
הנתבעים לא פינו את המושכר ביום 31/12/2017 ולכן שלחו התובעות מכתב נוסף ביום 2/1/2018 בו נדרשו הנתבעים לפנות את המושכר עד תום אותו שבוע ואולם, המושכר לא פונה (המכתבים צורפו כנספחים 3-7 לכתב התביעה.
9. הנתבעים לא שילמו דמי שכירות ביום 1/1/2018 ובכך גילו כי לא היה בכוונתם להמשיך ולקיים את חוזה השכירות.
10. התובעות מבקשות אפוא לחייב את הנתבעת וכל מי מטעמה לפנות את המושכר לאלתר ולהשיבו אליהן, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לה או למי מטעמה, כשהוא במצב תקין וראוי. בתוך כך הן מבקשות כמובן לחייב את הנתבעים בתשלום הוצאותיהן בצירוף שכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ כדין.
11. מנגד, טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כי חוזה השכירות הוא הסכם למראית עין ולכן בטל. לא רק זאת אלא שהתובעות אינן הבעלים של המושכר והן לא רשאיות להירשם כחוכרות שלו.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כדלקמן;
12. התובעות בחרו להסתיר את המסכת העובדתית האמתית.
הנתבעת רכשה את המקרקעין מושא התובענה ועליה הקימה בהשקעה של עשרות מיליונים, מפעל למחזור מתכות.
הנתבע ומר תומר קוקו, הבעלים של התובעת 1, הם חברי ילדות שגדלו האחד בביתו של השני ועל רקע זה ניתן להבין את הכוונות המשותפות, הגלויות והסמויות, על פיהן התנהלו הצדדים (להלן: "תומר").
בשלהי שנת 2016 נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים. לאחר מאמצים, הצליחו, תומר ואביו, מר עובדיה קוקו (להלן: "עובדיה"), לשכנע את הנתבע לקבל הלוואה חוץ בנקאית בריבית, כאשר הלוואה זו תובטח במערכת הסכמים גלויה וסמויה. תומר ועובדיה אף התחייבו כי אם הנתבעת תכרות עימם הסכם מכר חוזר, לרכישת המושכר, אזי תינתן לנתבעת, למשך פרק זמן של חמש שנים, האפשרות לרכוש את המושכר בחזרה, במחיר סכום ההלוואה. על רקע זאת, נכרתו הסכם המכר וחוזה השכירות שהם הסכמים למראית עין ולכן בטלים.
לקראת סוף שנת 2017 ביקש הנתבע לרכוש בחזרה את המושכר, תמורת תשלום סכום ההלוואה ובכך גם לחדול מתשלום דמי השכירות, הוא סכום הריבית, לטענתו, אך התובעות, תומר ועובדיה, התנערו מהתחייבותם.