30. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים לעצם היותם של ההסכמים למראית עין. התייחסותם היחידה לעניין ההפרה החוזית הינה כדלקמן (סעיף 62):
"הנתבעים יטענו כי לא קמה עילת פינו[י] לתובעות נגד הנתבעים הריבית על סכום ההלוואה הנחזית לדמי שכירות שולמה עד לסוף שנת 2017 והתשלומים לרשויות משולמים כסדרם ולכן גם מהבחינה הזו אין המדובר בהפרה מהותית המצדיקה עילת פינוי מנכס מסחרי..."
31. מכאן, שאף אם מדובר בהתייחסות דלה ביותר, עדיין יש בכתב ההגנה טענה על פיה חוזה השכירות לא הופר הפרה יסודית המצדיקה פינוי. אשר על כן, ועל אף שנכון כי במהלך מרבית ההליך שבפניי, התמקדו הצדדים בשאלת תקפותם וחוקיותם של ההסכמים, הרי שאין לקבוע כי המדובר בהרחבת חזית. התייחסות זו של הנתבעים בכתב הגנתם, מאפשרת להם להעלות טענות חוזיות בדבר ההפרה הנטענת, לרבות טענות מכוח עיקרון תום הלב.
32. בהקשר זה אציין כי מעת שהכריזו הנתבעים בסיכומיהם כי לצורך תביעה זו הם יראו בהסכמים משום הסכמים תקפים, לא ניתן לראות בטענותיהם, טענות עובדתיות חלופיות או סותרות.
33. אחזור ואדגיש כי כמתואר אני ערה לקיומה של התביעה בבית המשפט המחוזי המעוכבת כרגע עד לפסק דין חלוט בתביעה שבפניי, שם נטען כי ההסכמים בטלים מעיקרם, ואולם, משטענו הנתבעים בכתב הגנתם כי אף במצב דברים בו ההסכמים תקפים, אין המדובר בהפרה מהותית המצדיקה פינוי הרי שקמה להם הזכות לדבוק בקו הגנה זה.
34. סוף דבר אם כן: בפסק דין זה אתמקד בשאלה האם הנתבעים הפרו את חוזה השכירות באופן המקנה לתובעות עילה לביטולו וכפועל יוצא, את הזכות לדרוש את פינוי הנתבעים מהמושכר.
הפרת חוזה השכירות
המסגרת הנורמטיבית
35. חוק החוזים (תרופות) קובע בסעיף 6 מהי הפרה יסודית, כדלקמן:
"... הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה."
סעיף 7 קובע כי:
"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
(ג).."