הוצאות משפט
24. עוד טענו המשיבים גם נגד חיובים שונים שהשית עליהם בית המשפט, ביניהם הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 99,000 ש"ח ותשלום בעבור חוות דעת המומחה מטעם ליטה ושוורץ. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיוניות, והדבר ייעשה במקרים חריגים בלבד (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). המקרה שלפנינו אינו נכנס בגדר חריגים אלה. דומה כי בית המשפט נתן ביטוי להתנהלותם הדיונית של המשיבים ולקשיים שהערימו על גילוי האמת לאורך ההליך. ברם, המשיבים אף לא ניסו להסביר כי שגה בית המשפט בביקורת שהעביר על התנהלותם והסתפקו בטענות כלליות לגבי גובה הסכומים שהושתו עליהם. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט, אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מהצדדים ומהתנהלותם, בקשר לחיוב בהוצאות.
הערעור בע"א 7798/17
25. גם ערעורה של המערערת דינו להידחות. טענת המערערת כי לא היה מקום לקבוע כי למשיבים נגרם נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן, שכן מדובר בתביעה של נהנה נגד נאמן, כלל לא נטענה במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי וממילא לא נדונה. כל שנטען בהקשר זה על ידי המערערת בהליך לפני בית המשפט המחוזי, כי כללי ההתיישנות אינם חלים לאור יחסי הנאמנות (עמ' 2 לסיכומים בבית משפט קמא מטעם המערערת). משכך, אינני מוצא כל מקום לדון בטענה זו או לסטות מקביעותיו של בית המשפט בהקשר זה. אכן, בית המשפט נתן משקל לנזק הראייתי שנגרם למשיבים, לגבי טענות שהעלתה המערערת שמקורם באירועים שהתרחשו לפני עשרים שנה. כך, הן בנוגע לטענה בדבר רכישת המניות על ידי הר שגיא בשנת 1996 – רכישה אשר הביאה, לטענת המערערת, לשינוי שיעור האחזקות בחברה והן בנוגע לתמורה אשר נטען כי לא הועברה לחברה ממכירת מתקני השעשועים בשנת 1996. בהינתן העובדה שהתביעה הוגשה כעשרים שנים לאחר אירועים אלו, כאשר הר שגיא לא היה מסוגל להעיד מטעם המשיבים, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט בהקשר זה בדבר הנזק הראייתי שנגרם למשיבים בנסיבות העניין.
26. טענה נוספת שהעלתה המערערת הייתה לגבי שיעור הריבית על סכום החזר ההלוואה שנפסק לחובת הר שגיא. בעוד בית המשפט קבע כי הר שגיא חייב בהחזרי הצמדה וריבית, טענה המערערת כי הוא חייב ב"ריבית בנקאית" בשיעור 6.05%, בהתאם לתנאי ההלוואה מהבנק. אף דינה של טענה זו להידחות.