92. באופן מובהק שני תנאים אלו אכן וכאמור לעיל אינם חלים בענייננו. השניים לא ניהלו משק בית משותף ולא גרו זה עם זו, וכן לא הכריזו כולי עלמא על קשירת גורלם זה בזה, למעט המסמך המכונה "הסכם יחסי ממון" בו ציינו הם כי הם ידועים בציבור.
93. עיון בהסכם הממון מעלה כי האמירה הזו היתה טכנית בעיקרה, ולצורך הסכמה על ההפרדה בין הנכסים. כעולה מעדות המבקש בפני , מיום ה- 6/2/17, הרי שהלה הכחיש יחסים אינטימיים עם המשיבה, הכחיש יחסים רומנטיים, והתייחס אך ורק לעזרה הדדית בנושאים שונים אחרים. אמנם טיעוניו נסתרו בשלב מאוחר יותר, ולמרבה הצער המבקש אינו מסוגל להעיד כעת ולהסביר מדוע טען להעדר יחסים רומנטיים עם המשיבה, בעוד המסמך עליו הוא חתום טוען למערכת יחסים זוגית, דה עקא שכך או כך, וגם אם הצדדים ניהלו מערכת יחסים רומנטית, סבורתני שמערכת יחסית רומנטית כשלעצמה אינה הופכת את הצדדים לידועים בציבור, ככל שלא נלווים למערכת זו, התנאים הנוספים הנדרשים. במקרה דנן, היות והצדדים מסכימים שהם לא עמדו בשני הקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה להגדרתם של "ידועים בציבור", הרי שניתן לקבוע כי מערכת היחסים של הצדדים לא היתה של "ידועים בציבור".
94. למותר לציין כי לאור עמדות הצדדים לפניי, באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט, הרי שגם הצדדים עצמם הסכימו כי מערכת היחסים ביניהם לא היתה של "ידועים בציבור" והצהרתם בהסכם, היתה הצהרה בעלמה שלא יצרה את הסטטוס הנדרש על פי הפסיקה.
95. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, בפסיקה הקיימת ובספרות המקצועית, ובהמשך להחלטתי מיום ה- 6/2/17, הרי שמצאתי כי הצדק עם הצדדים, ולא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתי דנא, והגעתי להחלטה כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט דנא.
96. לאחר שהגעתי למסקנה כי לבית המשפט נתונה סמכות עניינית לדון במתנה וביטולה, אדון בטענות הצדדים, בדבר טיבה של המתנה, היותה מתנה מוגמרת או שמא רק " התחייבות לתת מתנה" ועוד.
"מתנה לאלתר" או "התחייבות לתת מתנה"
97. בענייננו, אין חולק כי המבקש בחר באופן צלול ומודע לתת למשיבה את הדירה מושא התובענה כמתנה. כמו כן, אין חולק כי המתנה שהוענקה למשיבה לא הסתיימה ברישום.
98. לצורך ההכרעה האם תצהיר המתנה שנחתם ע"י הצדדים היווה מתנה מוגמרת או שמא רק התחייבות של המבקש לתת מתנה למשיבה, יש להכריע בדבר טיבה של הזכות שהיתה נתונה למבקש ואשר אותה התכוון להעניק במתנה למשיבה או שמא כבר העניק.