172. בשונה מעילת הכפייה שם נדרש שהמצוקה תגרם מלחץ שהפעיל הצד שכנגד, בעילת העושק אין דרישה כזו ודי שהצד השני ניצל את המצוקה. הבדל נוסף הוא מידת הפגם ברצון- בספרם של פרידמן וכהן הנ"ל (בעמ' 979) הם סבורים כי ע"פ עילת העושק, די בפגם "מתון" יחסית לזה הנדרש בעילת הכפייה.
173. למרות זאת יש לזכור כאמור, כי עילת ביטול מחמת עושק יכולה לקום אך ורק אם תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, וככל שהתנאים יותר בלתי סבירים, כך ניתן להסתפק בפגם "מתון" יותר. למרות זאת קבעה הפסיקה, כי על מנת להגן על בטחון המסחר החופשי, לא כל מצוקה או חולשה מצדיקים מסקנה כי המדובר בעושק, ויש להראות כי המצוקה, החולשה השכלית או הגופנית וחוסר הניסיון הם כבדי משקל, אשר השפיעו על העשוק והסיטו את שיקול הדעת שלו סטייה של ממש.
174. ויודגש- חובת ההוכחה לפגם בחוזה בשל עילת כפייה או עושק מוטלת על הנפגע ובמקרה דנן על המשיבה.
175. באשר לדרכים לביטול חוזה כזה, קבעו החוק וההלכה הפסוקה כלהלן: סעיף 20 לחוק החוזים קובע את הדרך לביטול חוזה:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."
176. מלשונו של החוק ניתן ללמוד ראשית, כי אין ביטול בהעדר הודעת ביטול. ההודעה היא מהלך משפטי חד צדדי , ולכן, למעשה, בהודעה שניתנה זמן בלתי סביר לאחר שנודע למבטל על עילת הביטול אין כדי לבטל את ההסכם.
177. באשר למועד ההודעה פסק בית המשפט העליון, כי המונח "תוך זמן סביר" הוא מן הדברים שאין להם שיעור קבוע והוא משתנה ממקרה למקרה. לעיתים תקופה של כמה ימים תיראה בלתי סבירה לחלוטין ואילו לעיתים תקופה ארוכה של חודשים תיראה סבירה לגמרי, הכל לפי נסיבותיו הקונקרטיות של כל הסכם והסכם. בחינת הזמן הסביר למתן הודעת הביטול תיבחן ע"פ העובדות, ע"פ מהות ההסכם וע"פ והתנהגותם של הצדדים (ראו בין היתר ע"א 760/77 גדעון בן עמי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ).
178. לעניין הודעת הביטול, הרי שהשיקול המנחה הוא השינוי במצבו של הצד השני לרעה (ראו ד' פרידמן ונ' כהן חוזים). כמו כל זכות – גם את ברירת הביטול יש להפעיל בתום לב (ראו ע"א 2643/97 שלמה גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ), ואין לאפשר למתקשר להמתין פרק זמן מופרז, ולבחור אם להפעיל את ברירת הביטול כשנוח לו. אם חלף פרק זמן סביר באופן שנפגע הצד שכנגד או שנפגעים צדדים שלישיים – תישלל זכותו של הנפגע כתוצאה מהפגם לבטל את החוזה. ניתן לראות אפוא בדרישה לבטל את החוזה תוך פרק זמן סביר משום ביטוי נוסף של עקרון תום הלב.