164. היות והמשיבה הודתה בפניי כי היא אכן חתמה על המסמך מיום 4/5/15 בנוכחות המבקש, לבקשתו ולטובתו של המבקש, סבורתני שיש לראות במסמך מיום 4/5/15 , הסכם מחייב בין הצדדים.
165. המשיבה כאמור לא הכחישה את קיומו של ההסכם ותוקפו, אולם טענה היא בפניי בכתב הגנתה המתוקן כי חתמה על המסמך עקב איומים שאיים עליה המבקש באותו היום והיות וחששה היא לחייה.
166. העיקרון המנחה בדיני החוזים, והוא שהסכמים יש לקיים: נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט אהרון ברק עמד על חשיבות העיקרון של כיבוד חוזים ואכיפתם בקובעו: "...דיני החוזים לא באו אך להגביר היעילות הכלכלית. הם באו לאפשר חיי חברה תקינים. חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם" (ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס פ"ד מב(1) 221, 278).
167. משעסקינן במסמך מחייב בין הצדדים, ראשית אדרש לעילות לביטול חוזה כקבוע בחוק החוזים: עילות הביטול האפשריות הינן עילת הכפייה והעושק.
168. סעיף 17 לחוק החוזים קובע כלהלן: "...(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה...".
169. הפסיקה קבעה ככלל, כי ייראו ככפיה כל אמצעי שאינו חוקי, וכן שימוש באמצעים חוקיים כדי לגרום לאדם לחתום על הסכם אינו מהווה כפיה (ראו ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה בעמ' 236) וד' פרידמן, נ' כהן "חוזים" (כרך ב', תשנ"ג בעמ' 898)). דה עקא, שיש לזכור, כי גם הפעלה של אמצעים חוקיים כפופה לסייגים ולהכרעה האם הלחץ מהווה בנסיבות המקרה, לחץ פסול.
170. באשר לטענת ביטול בגין "עושק", האמור בסעיף 18 לחוק, הרי שעל ביטול מחמת עושק לעמוד בשלשה תנאים מצטברים: מצבו של המתקשר: דהיינו מצוקה, או חולשה שכלית / גופנית או חוסר ניסיון, התנהגות הצד השני, דהיינו האם הוא ניצל את מצבו של המתקשר, וכן האם תנאי החוזה, אשר נוצרו כתוצאה ממצבו של המתקשר והתנהגות הצד השני, חורגים באופן בלתי סביר מהמקובל. (ועל כך ראו ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו (1), 762, בעמ' 767).
171. נפסק, כי היסודות העומדים ביסוד עילת העושק אינם רק מצטברים אלא גם "שלובים זה בזה ככלים שלובים", וכי "כל אחד מן היסודות צריך להתקיים במלוא-תוקפו". יסודות העילה "אוצלים זה על זה", ומקימים "קשר דו-צדדי, קשר של סיבה ומסובב" (ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, התשס"ה, עמ' 344, 350-351). בהקשר זה הדגישה הפסיקה, כי קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשוי לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בו, בהסכם, היסודות האחרים, המקימים את עילת העושק", וכי כך למשל, תנאי חוזה גרועים במיוחד עשויים לעורר חשש בדבר העדר גמירות הדעת של המתקשר-הנפגע, כמו גם "חולשה חמורה" שלו שתחייב בדיקה קפדנית של סבירות התנאים שנקבעו בהסכם (ראה ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה (1) 939, 948).