179. בענייננו, טענה המשיבה לראשונה, בכתב הגנתה המקורי, כי לא ביטלה את העסקה כלל וכלל, והתעלמה כליל מהמסמך עליו חתמה ביום 4/5/15 וזאת על אף טענות המבקש בענין בסעיף 10 לכתב התביעה המקורי, וטענה כי קנתה את הדירה ולא קיבלה אותה במתנה. בהמשך ההליך, בכתב הגנתה המתוקן, הודתה כי חתמה על מסמך הוויתור מיום 4/5/15 אך בשל כך שחשה היא מאויימת.
180. המשיבה בתצהירה טענה כי במעמד החתימה התבקשה היא ע"י המבקש להגיע לביתו, משנכנסה לבית נעל המבקש את הדלת , ובצעקות רמות דרש לבטל את עסקת המתנה, הוויכוח התלהט והוא אחז בחוזקה בידי. הרגשתי מאויימת, "נלחצתי וחתמתי בלית ברירה על המסמך שכתב בכתב ידו...". עוד לטענתה, ידעה היא על עברו האלים של המבקש, וכן היא עצמה חוותה אירוע אלים מצידו בעבר במסגרת הקשר הזוגי ביניהם, ולפיכך חששה היא ממרותו הפיסית וחתמה היא על המסמך בעודה מאמינה בסתר ליבה שעל חתימה על פתקית בנסיבות כאלו, וללא מסמכים מחייבים ועורכי דין לא תהא כל משמעות לעניין הוויתור על המתנה שהוא העניק לה.
181. יודגש- שהיות והמשיבה אינה מכחישה את חתימתה על המסמך מיום 4/5/15 אלא טוענת לפגם ברצון- כפייה ואיומים, הרי שהנטל להוכחת טענה זו, כאמור מוטל עליה. האמנם הרימה המשיבה את נטל הראייתי כי חתמה על המסמך כאשר חשה היא מאויימת? והאמנם הודיעה על ביטול חתימתה תוך זמן סביר, אם בכלל?
182. סבורתני כי התשובה לכך הינה שלילית וכי המשיבה לא הוכיחה את טענותיה בעניין. לאחר שהפכתי בעניין הגעתי להכרעה כי המשיבה, לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש ממנה להוכיח את הפגם הנטען על ידה בהתקשרות ואף לא הודיעה למעשה על העובדה כי דין החוזה להתבטל, היות וחשה מאוימת בעת הוויתור על הנכס, וכי חתימתה והוויתור שלה לכאורה, נלקחו ממנה שלא כדין.
183. בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובעדויותיהם, אני קובעת כי המשיבה חתמה על מסמך הוויתור בצלילות ובידיעה גמורה על מה היא חותמת, ולא תחת כפייה כלשהי, ושגם לאחר מכן , כאשר ניתנה לה ההזדמנות המתאימה לכך, והכפייה פסקה לכאורה, לא הלינה היא על כפייה בפני איש, ולמעשה לא טענה היא זאת ולא דרשה את ביטול החוזה עד לרגע כתיבת שורות אלו ממש.
184. למעשה, טענתה זו נטענה לראשונה ע"י המשיבה בכתב הגנתה המתוקן. כאמור, בכתב ההגנה הראשון, אשר הוגש על ידה לתיק, טענה המשיבה כי היא קנתה את הדירה וכי כלל לא קיבלה אותה במתנה, טענה אשר בכתב ההגנה המתוקן, ולאחר קבלת יעוץ משפטי, חזרה בה המשיבה מטענה זו והודתה כי קיבלה את הדירה במתנה. כמו כן, בכתב ההגנה הראשון שהוגש ע"י המשיבה, ככל לא התייחסה המשיבה לחתימתה על מסמך הוויתור ורק טענה בעלמה כי מעולם לא וויתרה על הדירה. למעשה, לפני הגשת כתב ההגנה המתוקן לתיק, מעולם לא הצהירה המשיבה בפני אף גורם על כך שהוויתור שלה בפתקית אשר הוגש לתיק, איננו מחייב שכן נחתם הוא על ידה תחת איומים.