21. מבלי להביע עמדה בשאלת ההרחבה היתרה הנטענת של מבחן הצפיות, אציין כי לעת הזו לא שונתה ההלכה, כפי שסוכמה בע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' אמסטר (7.3.2013) שם נקבע:
"הגישה הרווחת בפסיקה קבעה, כי כמעט כל אירוע ניתן לצפייה, בחינת "הכל צפוי" (פרידמן וכהן, בעמ' 443; ושלו בעמ', 628-629 סורקים שורה ארוכה של פסקי דין בהם לא הוכרו מאורעות שונים – החל מירידת גשמים שלא בעונתם (ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' אברהם, פ"ד לט(2) 490 (1985)), וכלה בגירוש אזרחים ישראליים מאוגנדה כתוצאה מהפיכה שם (ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ, פ"מ ל(3) 661 (1976)) – ככאלה שנקבע כי היו צפויים; וראו גם: זמיר וכץ-קריכלי, בעמ' 348, ושם בה"ש 36)".
בכל מקרה, גם אם אלך לפי המבחן הגמיש יותר שנקבע בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5), 506 (2000) שם נקבע מבחן המחיל את מבחן הצפיות לא על עצם צפיות האירוע המסכל, אלא על ההשלכות המעשיות של האירוע על מהות היחסים החוזיים, הרי שלדעתי לא התרחש בענייננו אירוע מסכל. זאת משום שאין מקום לקבוע כי אירוע שריפה בנכס הנו מסוג האירועים שלא ניתן לצפות אותם. זאת, בין אם מדובר במעשה הצתה מכוון ובין אם עסקינן ברשלנות.
22. הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בשאלה אם מדובר במעשה אובדני מצד המנוח, קרי האם הצית את הדירה מתוך מטרה לשים קץ לחייו ובאם יכולה היתה המערערת לצפות מעשה זה ולמנוע אותו. המערערת ראתה בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין זה, ככאלה המטילות עליה את האחריות למותו של המנוח. עוד הלינה המערערת על כך שבית משפט קמא קבע קביעה גורפת לעניין הפוטנציאל של האוכלוסייה הנזקקת לשירותיה של המערערת, להיקלע למצוקה נפשית ולגרום נזק לעצמה או לסביבתה.
לא מצאתי בפסק דינו של בית משפט קמא קביעה המטילה על המערערת את האחריות למותו של המנוח או כי היה בידה למנוע מוות מיותר זה. אם הדברים עולים במשתמע, ואיני סבור כי כך הם פני הדברים, הרי שאין כל בסיס לקביעה מעין זו. בדומה אין יסוד לקביעה גורפת כי האוכלוסייה הנזקקת לשירותי המערערת מועדת לאובדנות או נושאת פוטנציאל להיקלע למצוקה נפשית שתוביל אותה למעשי הצתה מכוונים או למעשים דומים. ככל שזו היתה מסקנתו של בית משפט קמא, אני סבור כי מדובר במסקנה מוטעית, גורפת ומרחיקת לכת שאין מקום לאמצה.