לא אמנע מלהעיר, כי הילך טיעונה של הנתבעת בעניין זה משרה תחושה לא נוחה, בלשון המעטה. מחד, בקשה הנתבעת להסתמך בהגנתה על החזקתן של החברות האחרות מקבוצת גדות בשטח המסוף ומתקניו מאז שנות ה - '60 של המאה הקודמת, ללא הפרדה ביניהן. מנגד, היא בחרה להעלות טענה בדבר העדר יריבות. מקום שנוח לה בחרה הנתבעת להתכסות בכסות "הקבוצה" ומקום שלא, טענה כי אינה בעלת הדין הנכונה או כי היה על התובעת להגיש תביעתה כנגד חברה נוספת, המחזיקה כביכול במסוף. מערך החוזים שנכרתו בין חברות קבוצת גדות לבין התובעת, כמו גם עדותו המפורשת של מנכ"ל הקבוצה בעניין זה, שמטו את הבסיס לטענותיה של הנתבעת בדבר העדר יריבות. למעשה, לא היה מקום להעלות טענה זו פעם נוספת בסיכומים.
17. אין מחלוקת, כי ביום 31.3.2014 הסתיימה תקופת ההתקשרות החוזית בין הצדדים. עוד קודם לסיום תקופת ההרשאה החוזית, החלו הצדדים בהליכי משא ומתן, במטרה לבדוק אפשרות להאריך את תקופת הפעלת המסוף הדרומי על ידי הנתבעת.
בהתאם, ביום 8.5.2014 שלח מנכ"ל הנתבעת (ששמש באותה עת גם מנכ"ל גדות מסופים) מכתב לתובעת, בו הודיע כי למיטב הבנתו, נוכח המגעים להארכת תקופת ההרשאה וכל עוד המגעים לחידוש או הארכת ההרשאה נמשכים, אין מניעה לכך שהנתבעת תמשיך לפעול בשטח האתר בהתאם לתנאי ההסכם.
מר אסייג (מצהיר התובעת) אישר בתצהירו, כי במהלך התקופה מאז הסתיים ההסכם פורמאלית ועד למועד הגשת התובענה, בעת שניהלו ביניהם הצדדים מו"מ בנוגע להארכת ההסכם וקביעת תנאיו המסחריים, פעלו הצדדים בהתאם להוראותיו של ההסכם, לכל דבר ועניין (ראה נספח 12 לכתב ההגנה). בנוסף, לאורך כל אותה תקופה ואף לאחר הגשת התביעה, המשיכה התובעת לגבות מהנתבעת את התשלומים המגיעים לה בהתאם להוראות ההסכמים בין הצדדים (ראה נספחים 9 - 11 לכתב ההגנה).
במסגרת המגעים בין הצדדים, נדון נושא שווי הציוד ואף מונה שמאי מוסכם, לצורך הערכת השווי הריאלי של כל הציוד. בהמשך, כך לטענת הנתבעת, בוצעה הערכת שווי נוספת על ידי אותו שמאי. בנוסף, נדון עניין אורך תקופת ההרשאה הקצובה הנוספת שתינתן לנתבעת, בהתאם להסכם הרשאה חדש. לא אאריך בעניינם אלה, מאחר ובסופו של דבר הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות והמגעים ביניהם לא הבשילו לכדי הסכמים מחייבים. אדגיש, כי משעה שהצדדים לא הגיעו לידי הסכמות, אין שום משמעות לטענת הנתבעת, כאילו הצדדים גילו דעתם שבנסיבות העניין, משך הזמן הסביר להמשך פעילות במסוף הדרומי, אשר יש בו כדי להגשים את התכליות ביסוד השיקולים השונים שעמדו לעיני הצדדים בעת ניהול המו"מ, הוא 6 שנים. הצדדים לא ניהלו מו"מ בנוגע לזמן הסביר לצורך סיום ההסכם ופינוי הנתבעת מהמקרקעין, אלא, בנוגע להארכת ההסכם. השיקולים בעניין זה רחבים יותר, והם כוללים בעיקרם שיקולים כלכליים - מסחריים. כפי שעולה מתצהירי עדי הנתבעת עצמם, עניין הזמן הסביר לצורך פירוק הציוד ופינוי המתקן, שהוא הנושא העיקרי בענייננו, כלל לא נבדק במהלך המו"מ בין הצדדים, להבדיל מעלויות הציוד.