פרק הזמן הסביר לפינוי המסוף הדרומי
23. הנתבעת טענה, כי תנאי מוקדם לביטול התקשרות לתקופה בלתי קצובה הוא, שתנתן על כך הודעה זמן סביר מראש. עוד נטען, כי יש להפעיל את זכות הביטול בתום לב. נטען, כי הזמן שנקצב על ידי התובעת במסגרת ההודעה על סיום ההתקשרות אינו סביר באופן קיצוני, הוא מהווה הפרה יסודית של ההסכם מצד התובעת ולמעשה, מאיין את ההודעה.
אין חולק, כי ככל זכות חוזית אחרת, גם ההודעה על סיום ההתקשרות כפופה לחובת הקיום בתום לב, כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (הדבר מקבל משנה תוקף, לאור תפקידיה של התובעת, כמו גם היותה חברה ממשלתית, המטילים עליה חובות הגינות ותום לב מיוחדות). עם זאת, שאלת הזמן הסביר הנדרש לצורך סיום התקשרות רבת שנים בעייתית ולכן, גם אם נקבה התובעת בהודעתה במועד שאינו סביר, אין לראות בכך באופן אוטומטי משום ראיה לחוסר תום לב מצידה. ראוי להדגיש, כי התובעת נקבה מראש בתקופה לא מבוטלת של 6 חודשים, לאחר שדרישותיה מהנתבעת לפרט את מערך התחייבויותיה למול צדדים שלישיים, כדי שתוכל להתחשב בהן, לא נענו. בנסיבות אלו, ומשעה שהתובעת בקשה להסתמך על הוראות ההסכם, לפחות לשיטתה, לא הוכח כי פעלה בחוסר תום לב (ראה למשל רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נגד מנשה ח.אלישר בע"מ (22.02.2005)). ודוק, גם אם מסתבר שהזמן שנקבע בהודעה אינו סביר, אין בכך כדי לאיין את ההודעה על סיום ההסכם, באופן שההתקשרות בין הצדדים תהיה ללא קץ.
מכתבו של ב"כ התובעת מיום 22.6.2017 מהווה הודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים - זה עיקרו וזו מהותו. במכתביה מהתאריכים 2.7.2017 ו - 16.7.2017 (נספחים 25 ו - 26 לכתב ההגנה) לא כפרה הנתבעת בזכותה של התובעת לסיים את ההתקשרות, אלא העלתה טענה בדבר הזמן הסביר הדרוש לפינוי המסוף. הנתבעת אישרה למעשה את הביטול, בעצם ההכרה בזכות התובעת להביא את ההסכם לסיומו, אך הבהירה כי לטעמה הזמן הסביר ארוך בהרבה.
הודעת הביטול בענייננו כוללת שני רכיבים. האחד - הודעה על סיום ההתקשרות והשני - קביעת המועד בו ייכנס הביטול לתוקף. פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 189/89 קופת-חולים מכבי, כולל קופת-חולים אסף נגד קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד מה(4) 817, הנזכר בסיכומיה של הנתבעת, התייחס למקרה מעין זה. בית המשפט קבע, כי לעיתים לצד המבטל חוזה יש עניין ואינטרס שהביטול ישתכלל רק אם ייחשב הביטול כתקף בתאריך מסויים, שאם לא כן, אין הוא מעוניין בביטול. במקרה כזה, אם קביעת מועד הביטול אינה עונה על הדרישה לתת הודעה על מועד הביטול זמן סביר מראש, הביטול לא יהיה תקף. מנגד, ייתכן גם מקרה אחר, על פיו יהיה צד מעוניין בביטול החוזה בכל מקרה, והתאריך המוקדם לביטול בו נקב הוא אמנם תנאי בו הוא מעוניין, אך אין הוא מתנה את הביטול בקיומו. במקרה האחרון, כשהכוונה שהחוזה יבוטל בכל מקרה ברורה, הודעת הביטול תהיה תקפה, אפילו אם התאריך לתחולת הביטול, כפי שנקבע על ידי הצד המבטל, אינו מעניק זמן סביר לצד האחר בין ההודעה לבין הביטול. במקרה כזה, השתכללות הביטול תהיה רק במועד חלוף הזמן הסביר מיום מתן ההודעה. במצב דברים זה, רשאי בית המשפט שלפניו נדון העניין, לקבוע את הזמן הסביר בין מתן ההודעה לבין הפסקת ההסכם, שרק בחלפו ייכנס הביטול לתוקף. המצב מבחינה משפטית הוא, שאת אותו חלק בהודעת הביטול, הקובע את תאריך הביטול בטרם חלוף זמן סביר מעת מתן ההודעה, יש לראות כהפרה של תנאי החוזה, שהרי תנאי לביטולו של חוזה שלא נקצב מועד לסיומו הוא שהביטול יהיה בהודעה תוך זמן סביר מראש. בגין הפרה כזו זכאי הצד עמו הופר החוזה לסעדים שמעניק החוק בגין הפרה - אכיפה או פיצויים. כשמחליט בית המשפט שהביטול ייכנס לתוקף רק כעבור זמן, בכך הוא מעניק סעד של אכיפה, על פיו נאכף על הצד המבקש לבטל את ההסכם התנאי - שביטול ההסכם על ידי הודעה חד צדדית ייכנס לתוקפו רק כעבור זמן סביר מיום מתן ההודעה.