גדות החזיקה בכל הנתונים הרלוונטיים כבר במועד המצאת הודעת התובעת על דבר סיום ההתקשרות לידיה והיא יכלה להוציא הודעה על הפעלת מתווה הרכישה כאמור בסעיף 17(ג)(1), בסמוך לאחר מתן הודעת הפינוי. גדות בחרה שלא לעשות כן, במטרה ברורה לעכב את הפינוי שלא כדין. אני מקבל את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי הנתבעת בקשה ליצור, באופן מלאכותי, מעגל שוטה לפיו, מחד - לא ניתן להתחיל בהפעלת המנגנון הנוגע לפריקים קודם קביעת מועד הפינוי ומאידך - לא ניתן לקבוע את מועד הפינוי מבלי לדון בסוגיית הפריקים, וזאת כדי להוסיף ולהחזיק במסוף.
אבהיר, כי עניין זה עמד לאורך כל הדרך ברקע הדיונים שנערכו בפני. בחקירתו הנגדית, נשאל מר לוין, מנכ"ל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים, מתי לדעתו יחל מניין ספירת אותם 180 ימים הקבועים בסעיף 17(ג)(1) להסכם משנת 1984. מר לוין השיב כי הוא לא יודע ליתן תשובה וכי הוא "צריך לקבל מחנ"י הבהרה" (עמ' 44, שורות 28 - 39 לפרוטוקול). לא ברור מתשובתו איזו הבהרה הוא צריך לקבל ומדוע דווקא מחנ"י. מר לוין לא נתן הסבר מניח את הדעת, על בסיס ההסכם בין הצדדים, להשתהותה של הנתבעת בהוצאת ההודעה לתובעת לפי סעיף 17(ג()(1) להסכם. גם בסיכומיה של הנתבעת לא מצאתי הסבר מניח את הדעת להשתהותה בהוצאת ההודעה כאמור. התמהמהותה בעניין זה עומדת בעוכריה ופועלת כנגדה, שהרי לו היתה שולחת את הודעתה בתוך זמן סביר, היו הצדדים מצויים כבר במהלך הדיונים בשלבים מתקדמים של הפינוי.
רק ביום 1.8.2018 (בשעה 20:29), ערב דיון ההוכחות השני, וככל הנראה עקב השאלות שהופנו למר לוין בחקירתו, הואילה הנתבעת, באמצעות ב"כ, למסור לתובעת הודעה בדוא"ל, שכותרתה "הודעה לפי סעיף 17 להסכם משנת 1984". במסגרת הודעה זו נרשם כי "... במועד פינוי המסוף הדרומי שבנמל חיפה (להלן בהתאמה: "המסוף הדרומי" וכן "הנמל" בכוונת גדות להוציא משטח הנמל את כל המיכלים והמשאבות (והציוד הנלווה להם) המצויים במסוף הדרומי... המחיר המבוקש על ידי גדות בגין כל הציוד כאמור בסעיף 1 דלעיל, עומד על סך של 80 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ כדין" (ההודעה התקבלה כראיה וסומנה כ - נ/3).
הודעה זו לא עמדה בתנאי סעיף 17(ג)(1) להסכם, מאחר והיא לא כללה תיאור של כל אחד מהמכלים והמשאבות בציון מחיר לכל אחד מהפריטים, אלא סכום כולל בעד כל הציוד. בדרך זו מנעה הנתבעת מהתובעת לשקול באופן מעשי רכישה של המכלים או חלקם. בהתאם, ביום 8.8.2018 הודיע ב"כ התובעת לנתבעת, באמצעות ב"כ, כי התובעת אינה מעוניינת לרכוש מכל או משאבה כלשהם. המכתב הוזכר בסיכומיו של ב"כ התובעת וצורף כנספח לסיכומיה של הנתבעת, ללא התנגדות. הנתבעת צרפה לסיכומיה מכתב תשובה של ב"כ, לפיו הנתבעת רואה בהודעת התובעת מיום 8.8.2018 משום ויתור סופי על האופציה שניתנה לה לרכוש את הציוד. מבלי לפגוע באמירה זו ומבלי שהדבר ייחשב כהסכמה של הנתבעת לחזרה של התובעת מהויתור האמור, צרף ב"כ הנתבעת למכתבו טבלה המפרטת את פרטי המכלים והמשאבות במסוף והמחיר שהנתבעת דורשת בגין כל פריט (לא ברור הצורך בצירוף אותה טבלה, נוכח האמירות החד משמעיות במכתבו). ב"כ הנתבעת טען במכתבו, כי "פינוי המכלים והמשאבות מהמסוף הדרומי כפוף להסכמים שבין הצדדים וכמובן בראש ובראשונה לתוצאות ההליך המשפטי המתנהל בין הצדדים, והעוסק בין היתר בסוגיה זו". אעיר בנקודה זו, כי גם לשיטת הנתבעת, אשר נאחזה כל העת בהוראות סעיף 17(ג) להסכם משנת 1984, מעת שנמסרו הודעות הצדדים כאמור בעניין המכלים, אמור היה הליך הפינוי להתחיל, ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי. נוכח עיתוי הודעת הנתבעת, לא הובאו בפני ראיות האם אכן הדבר נעשה.