45. לא בכדי הפנה בית המשפט קמא לדבריה של פרופ' ציפורה כהן, בספרה פירוק חברות (סעיף 20 לפסק הדין של בית המשפט קמא). בית המשפט קמא מפנה לדבריה של פרופ' כהן, לפיהם אם חברה ערה (למשל) למוצרים פגומים ששווקו על ידיה, היא צריכה להתייחס גם לנזקים לצדדים שלישיים לאחר הפירוק ולחבות החברה במקרה שכזה. פרופ' כהן מציינת, כי פירוק במצב דברים שכזה, ללא השארת משאבים מספיקים כדי לכסות חבות זו, עלולה ליצור מצב שבו נפגעים עתידיים צפויים להיוותר ללא כיסוי לנזקיהם.
46. המערערים טוענים כנגד דוגמה זו שניתנה על ידי בית המשפט קמא. אני מוכן להניח כי לא מדובר בדוגמה החופפת באופן מלא את המקרה שבפנינו. עם זאת, הרציונאל של דוגמה זו מתקיים גם במקרה הנוכחי. כאשר חברה משווקת מוצר פגום, וזה האחרון מצוי בשוק, עדיין יש סימני שאלה רבים. כלל לא בטוח שהוא יגרום לנזק, וכלל לא בטוח מה היקפו של הנזק. עם זאת, לא ניתן ליצור מצב שבו יהיה ניזוק אשר לא יקבל פיצוי בגין נזקיו, ואילו נושה המצוי באותו מעגל נשיה יקבל כיסוי מלא של חובו.
47. כזה הוא גם המקרה שבפנינו. כאשר חברה עוברת הליך של פירוק מרצון, על יסוד תצהירי כושר פירעון, לא ניתן ליצור מצב שבסופו של יום יהיו נושים של החברה שלא יקבלו תשלום כלשהו בגין חובם, אבל נושים אחרים (המצויים במעגל נשיה זהה או נמוך יותר) יקבלו את מלוא החוב כלפיהם. השאלה, כפי שעולה מדבריה של פרופ' כהן, אינה מתי התגבש החוב, אלא מתי נוצרה עילתו ומתי נודעה למנהליה.
48. חברה יכולה לנסות ולהדוף דרישות חוב המופנות כלפיה, גם אם היא מצויה בהליך של פירוק מרצון, וככל שתצליח יתכן ויישארו בידיה כספים או נכסים שתוכל לחלק בין בעלי מניותיה בתום הליך הפירוק. מנהליה אינם יכולים, עם זאת, לצאת מתוך הנחה כי יצליחו להדוף דרישת חוב כזו או אחרת, ולחלק את כספיה ונכסיה של החברה במלואם, כאילו דרישת החוב כבר נדחתה במלואה.
49. באחד המקרים (פר"ק (מחוזי תל אביב יפו) 40700-01-16 דבוש נ' מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (24.3.18)) בחן בית המשפט המחוזי (כב' השופט חגי ברנר) מקרה שבו הפך הליך של פירוק מרצון להליך של פירוק "רגיל", שאז כפי שציין בית המשפט שם הפכה הצהרת כושר הפירעון של המנהלים ללא רלוונטית (סעיף 52 לפסק הדין). עם זאת, בית המשפט שם ציין, כי כאשר ניתנה הצהרת כושר הפירעון על ידי מנהלי החברה, תביעת המבקשים שם לבית הדין לעבודה נדחתה (סעיף 53 לפסק הדין). גם ערעור שהוגש לאחר מכן על ידי המבקשים נדחה ורק יותר מארבע שנים לאחר הצהרת כושר הפירעון התקבל ערעור של המבקשים שם על ידי בית הדין לעבודה (וקבע, למעשה, את חבות החברה).