27. לעומת זאת, המבחן האובייקטיבי מתבטא ברמת ההשתדלות המקובלת בעסקאות מאותו הסוג. מבחן זה מופיע במספר שאלות ותשובות, ונראה שהוא המבחן המקובל. כך כותב הריב"ש (ר' יצחק בר ששת ברפת, ספרד-אלגי'ר, המאה ה-14) (שו"ת הריב"ש, צ"ט), בנוגע לאיש שהיה צריך לפייס את אשתו כדי שתסכים שיישא אישה שנייה: "ואם כן, כל שפייס אותה בדברים ובענינים שאישה כמותה היתה מתרצת בכך... ועדיין לא נתפייסה ולא נתרצת לו בזה, יש לומר שהוא אנוס... שלא קיבל עליו לפייסה אלא בנוהג העולם". כך המהרש"ך (ר' שלמה בן אברהם הכהן, יוון, המאה ה-16) (שו"ת מהרש"ך, חלק ב, סימן מ"ו) מתייחס לחובת הסוכנים המסחריים המתווכים בין מוכרים לקונים "לטרוח ולהציל החוב" במקרה שיש בידם "לתקן שלא יבוא החוב לידי הפסד". ומהו המבחן לכך שהטרחה הייתה מספקת? "ויראה דדבר זה יתברר על פי סוחרים מומחים, ואם יראה בעיניהם שפשע על פי מנהג הסוחרים ודאי שחייב לשלם. דהלכה רווחת דבענייני הקניות והסחורות מנהג הסוחרים עיקר". וכך מופיע בדברי מהרשד"ם (חושן משפט סימן תמד), לגבי סוכן מסחרי שהתרשל בגביית חובות בזמנם: "שפשיעה זו צריכה להתברר על פי סוחרי'[ם] שיאמרו שאם היה הפאטרו' (הסוכן המסחרי) תובע החובות בזמנם כדרך הסוחרים היה יכול לגבות חובותיו משמעון ובשביל שנתעצל לא גבה ונאבדו..." (וראו גם: שו"ת הרשב"א (ספרד, המאה ה-13), חלק א' סימן תשע"א; תרומת הדשן (רבי ישראל איסרלן, גרמניה, המאה ה-14), סימן ש"כ).
28. לסיכום, המבחנים שפורטו בפסקה 19 לעיל אינם מהווים רשימה סגורה של מבחנים בעזרתם ניתן לקבוע אם צד לחוזה אכן מילא את חובת ההשתדלות המוטלת עליו. אך צירוף מבחנים אלה יחד עם הכללים המצביעים על היקף החריצות והחתירה לקיום ההשתדלות בתום לב כפי שנקבעו בשיטות המשפט האחרות, הן מבחינה סובייקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית, יכול להוות בסיס לקביעת רמת ההשתדלות המצופה והמתחייבת שצד נוטל עליו בחוזה.
עתה מהכלל אל הפרט.
האם המשיבה עמדה בחיוב ההשתדלות שנטלה על עצמה?
29. במקרה שלפנינו, וביישום המבחנים שפורטו לעיל, נראה על פניו כי לאור המחויבות המפורשת שלקחה על עצמה המשיבה "לנקוט על חשבונה בכל הצעדים הנדרשים", ניתן לומר שעל המשיבה הייתה מוטלת אחריות מוגברת לפעול לאישור החוזה ולקיום התנאי. כמו כן, אין מקום לספק כי הייתה מוטלת חובה על המשיבה לנקוט באופן סביר ובשקידה ראויה את מרב המאמצים כדי לגרום לאישור התכנית. במסגרת זו היה עליה להציג בצורה ראויה את האינטרסים שלה ושל המערערת לפני הגורמים המוסמכים לשינוי התכנית אך בד בבד המשיבה יכלה לשמור על האינטרסים הכלכליים שלה בקיום האמ"מ. יש לבחון אפוא האם המשיבה עמדה בחובות אלו.