עם זאת, הובעה בפסיקה הדעה, כי ככלל, פרט למקרים חריגים ויוצאי דופן, ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום, אם לתובע הייתה האפשרות למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז, אך הוא נמנע מעשות כן. על-פי גישה זו, נוכח מאפייניו הייחודיים של המכרז הציבורי, נדרש מהתובע, בטרם יעתור לפיצויי קיום, למצות את הליכי האכיפה במועד, זאת לאור כללי היסוד של המשפט המינהלי, ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי קיום חלף סעד האכיפה, עלולה להביא לתשלום כפול בעבור אותו שירות או עבודה – הן לתובע בעקבות תביעתו בפיצוי קיום, והן למי שהוכרז כזוכה במכרז. דרישה זו, בדבר החובה לפנות באופן מיידי לערכאות, נובעת – במסגרת המשפט האזרחי – מעקרון חובת הקטנת הנזק (ראו והשוו: ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822, 832), ומהתפישה לפיה שיהוי ממושך עשוי להיחשב כויתור של התובע על זכויותיו וזניחת טענותיו (ע' דקל, מכרזים, חלק שני, עמ' 370). דרישה זו נובעת ומחויבת, ביתר שאת, בגדרו של המשפט המינהלי, שבו סעד הפיצויים הִנו חריג, והיא באה לידי ביטוי בעילות הסף המינהליות, כמו שיהוי, מניעות והיעדר תום-לב הגובל באי-ניקיון כפיים.
על-פי גישה זו, הדרישה מהתובע למצות את הליכי האכיפה במועד, בטרם יגיש תובענה לפיצויי קיום, הולמת את האינטרס הציבורי – בכלל, ודיני המכרזים – בפרט, בכל הנוגע ליעילות המינהל הציבורי, לחסכון בכספי ציבור ולאינטרס הוודאות והיציבות בפעילות המינהל. האפשרות ליתן לבעל-דין הטוען לקיפוחו בהליך של מכרז להמתין מן הצד, בבחינת "לשבת על הגדר", בעוד שהרשות ממשיכה בהתקשרות החוזית עם הזוכה במכרז, ורק בשלב מאוחר להגיש תובענה לפיצויי קיום, אינה סבירה ותוצאותיה קשות. על-כן, נפסק, לא אחת, כי ראוי שפיצויי קיום ישמשו סעד שיורי רק במקרים חריגים, שבהם לא ניתן עוד לפעול באפיקים של הכרזה על התובע כזוכה במכרז, או של מתן הוראה בדבר ביטול המכרז, ובעיקר במקרים של "מעשה עשוי", שאינם נובעים מהתנהלותו של העותר.
28. על העקרונות האמורים עמד בית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' סגנית הנשיאה, השופטת י' צור) בת"מ 202/05 טי. וי. שלוש בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ([פורסם בנבו], ניתן ביום 7.3.07), בציינו:
"ככלל, יש לקבוע כי על תובענה מינהלית לתשלום פיצוי יש להחיל את דוקטרינת השיהוי (ויתור או זניחה) ואת כללי המניעות. מקום שמציע במכרז היה יכול לפנות לבית-המשפט בתביעת סעד להכריז עליו כזוכה במכרז ולגרום לשינוי החלטתה של הרשות (אכיפה), עליו לעשות כן. מציע הנמנע – מסיבות התלויות בו – מלתבוע אכיפת המכרז ומשהה את תביעתו לפיצוי באופן שאינו מאפשר לבטל את ההחלטה על זכיית מציע אחר במכרז, אינו יכול לתבוע פיצוי כספי על כך שנמנע ממנו לזכות במכרז.
סעד של פיצוי כספי מהווה אפשרות ראויה עבור מציע שלא יכול היה לממש את זכותו לאכיפת המכרז, מטעמים שאינם תלויים בו או בהתנהגותו. מקום בו התובע יכול היה לעתור כדי לממש את זכייתו במכרז, אך לא עתר, או לא עתר בזמן, אין לאפשר לו לבחור כעת בדרך האלטרנטיבית של פיצוי. זהו מצב שאינו מתיישב עם האינטרס הציבורי בכלל ודיני מכרזים בפרט" (פסקה 24 לפסק-הדין; וכן ראו והשוו: פסק-דינו של כב' השופט י' עדיאל בת"א (י-ם) 861/94 מ. ע. סיורי נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו]).
29. סוגיית החלת הסייג לתביעת פיצויי קיום בגין אי-זכייה במכרז, מקום שבו לא הוגשה, או שלא הוגשה במועד, עתירה למימוש הזכייה, אף נדונה בבית-המשפט העליון בפסק-הדין בעע"מ 9423/05, רשות השידור נ' קטימורה בע"מ, [פורסם בנבו] (לעיל).