32. במקרה שלפנינו, התובעת לא הגישה עתירה לבית-המשפט כנגד ההחלטה מחודש מאי 1997 להכריז על חברת אייר כזוכה במכרז. תחת זאת ניסתה בדרכים עקלקלות, כמפורט בסקירת הרקע העובדתי, לקבל לידיה את ביצוע המכרז במקום חברת אייר, בין במישרין ובין באמצעות "חברת אחות" (כלשונה) – ATIR US. פנייתה הראשונה של התובעת לבית-המשפט, בתובענה לבטל את תוצאת המכרז, נעשתה רק ביום 30.8.99, דהיינו – למעלה משנתיים לאחר שקיבלה את ההודעה בדבר זכייתה של חברת אייר במכרז, והיא נקטה בהליך האמור רק לאחר שנודע לה כי הנתבעת עומדת להתקשר בחוזה עם חברת וייסלה כחליפתה של אייר. ואולם, היא חזרה בה מהבקשה לצו ביניים; ובהמשך אף חזרה בה מהתביעה לסעד אכיפתי, משנתחוור כי ההתקשרות של משרד הביטחון כבר הייתה בגדר "מעשה עשוי". רק לאחר כארבע שנים ממועד ההודעה על תוצאות המכרז, הגישה התובעת את התובענה המינהלית דנן לפיצויי קיום.
בנסיבות אלו, דין התובענה המינהלית לפיצויי קיום להידחות על הסף, זאת מחמת אי-מיצויו של הליך אכיפתי בתקופה ממושכת, והיעדר כל הסבר סביר להימנעות זו. לעילת דחיית התביעה בשל אי-מיצוי ההליכים, מתווספת ומשתלבת במקרה הנדון גם עילה של שיהוי. מדובר בשיהוי סובייקטיבי ממושך של שנים, שיש לראות בו בנסיבותיו של המקרה דנן גם משום ויתור של התובעת על טענותיה כנגד בחירתה של אייר כזוכה במכרז, וזניחת טרוניותיה כנגד הנתבעת בעניין זה. מכל מקום, יש בשיהוי הממושך הנדון אף משום אי-עמידה בחובת הקטנת הנזק, וכתוצאה מכך, אף אם הייתה התובעת זכאית לפיצוי – מוצדק להפחית את שיעורו, עד כדי הימנעות מכל פיצוי שהוא. בעניינו אף מדובר בשיהוי אובייקטיבי של ממש, המשתלב עם עילת אי-מיצוי ההליך האכיפתי, שכן נוכח מהות הסעד הנתבע – פיצויי קיום – השיהוי הממושך בהגשת התביעה מבלי לעתור במועד לסעד אכיפתי, עלול להביא למצב שבו המדינה תישא בתשלום כפול עבור הפרויקט, הן לזוכה במכרז והן לתובעת.
התנהלותה של התובעת בעניין אי-מיצוי ההליך האכיפתי במועד, בכל הנוגע לשלב המכרזי, אף מצביעה על היעדר תום-לב הגובל בחוסר-ניקיון כפיים. היעדר תום הלב בא לידי ביטוי בניסיונותיה של התובעת, לאחר פרסום תוצאות המכרז, לפתוח מחדש את הצעתה ולנהל עם הנתבעת משא ומתן על מחיר ההצעה, זאת בניגוד לדין; כמו גם ניסיונותיה לסכל את ההתקשרות של הנתבעת עם אייר, ולשכנע את המדינה להעביר הפרויקט למי שלא השתתפה במכרז (ATIR US). רק לאחר שלא צלחה דרכה זו – תקפה את האפשרות לעשות כן, וזאת משהועבר הפרויקט לוייסלה. התנהלות זו נגועה בחוסר תום לב, ואינה מתיישבת עם דיני המכרזים ועקרון השוויון העומד בבסיסם. היעדר תום-הלב אף בא לידי ביטוי בכך שהתובעת לא חשפה את טיב קשריה עם חברת ATIR US, ונמנעה מלקשור עצמה לפעילותה של חברה זו. הטענה, כי כלל לא ידעה על מהלכיה של ATIR US, נשמעה מופרכת, זאת נוכח העובדה שהבעלים של שתי החברות והדירקטור היחידי בהן היה אותו אדם – מר ג'וזף פריני, אשר נמנע מלהתייצב לדיון ולמסור גרסתו בנדון. ניסיונו של מר פריני לרכוש את חברת אייר, כדי לבצע את הפרויקט שבו זכתה במכרז, אף מסביר מדוע נמנעה התובעת מלעתור כנגד זכייתה של אייר, עד לשלב שבו נרכשה אייר על-ידי וויסלה. ניכר, כי שיתוף הפעולה בעניין זה בין התובעת לבין ATIR US היה מחויב המציאות, ובניסיונותיה של התובעת שלא לחשוף את מהות קשריה עם ATIR US בנדון, יש משום אי-ניקיון כפיים.