אין ממש בטענת התובעת, לפיה הסכמת הנתבעת להתיר לה פיצול סעדים, חוסמת את דרכה של הנתבעת מלטעון לאי-מיצוי הליכי האכיפה בעניין התביעה לפיצויי קיום שמקורה בשלב המכרזי. התובעת, שעותרת לפיצויי קיום בגין אי-זכייתה בשלב המכרזי, הגישה את התביעה הראשונה לסעד אכיפתי רק ביום 30.8.99, בשיהוי ניכר של למעלה משנתיים לאחר שהודע לה על זכייתה של אייר במכרז. בנסיבות האמורות, של אי-מיצוי הליך אכיפתי במועד, חזרה בה מהבקשה לצו ביניים, כאשר הוסכם שיוּתר לה לפצל סעדים. ואולם, בהסכמה האמורה לא היה משום ויתור של הנתבעת על זכויותיה לטעון לגופו של עניין כי דין הסעד הכספי, ככל שהוא נוגע לפיצויי קיום, להידחות על הסף, מחמת אי-הגשת תביעה אכיפתית במועד, כאשר הכוונה בעיקר לאי-הגשת תובענה או עתירה אכיפתית עד לאותו מועד. ההסכמה, כי מחיקת הבקשה לצו ביניים לא תימנע את האפשרות לפצל סעדים, לא ריפאה את הפגם שקדם לאותה הסכמה, של אי-מיצוי הליכי אכיפה במועד והשיהוי הניכר בהעלאת הטענות כנגד הזכייה במכרז.
אשר-על-כן, בכל הנוגע לתובענה לפיצויי קיום המתייחסת לשלב המכרזי, מן הדין לדחות את התביעה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים בתובענה אכיפתית, כאשר בעילת סף זו משתלבים במקרה דנן אף טעמים נוספים של שיהוי והיעדר תום לב הגובל בחוסר ניקיון כפיים.
השלב המכרזי – דחיית התובענה לגופה
32. למעלה מן הנדרש, יצוין כי דין התובענה, בכל הנוגע לשלב המכרזי, להידחות אף לגופה.
הבסיס המשותף לעתירה מינהלית אכיפתית ולתובענה מינהלית כספית, הוא בעילה המינהלית שעומדת ביסוד ההליכים, ובענייננו – הטענה בדבר הפרת עקרונות דיני המכרזים בבחירתה של אייר כזוכה במכרז. על-כן, כפי שצוין בסקירת הרקע המשפטי לעיל, הביקורת השיפוטית בתובענה מינהלית כנגד החלטת ועדת המכרזים, תהא דומה לביקורת השיפוטית על החלטת הוועדה בעתירה מינהלית אכיפתית. על בית-המשפט לבחון את תקינות ההחלטה, לוודא שנתקבלה בגדרי סמכותה של הוועדה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות; ואל לו להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעתו. בחינת טיעוניה של התובעת כנגד אי-זכייתה במכרז, על-רקע העקרונות האמורים של הביקורת השיפוטית, מביאה למסקנה כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת המכרזים, כי אין מקום להתערב בהחלטתה, וכי ממילא – לא קמה לתובעת עילת תביעה כספית בגין אי-זכייתה במכרז. נפנה להלן לדיון בטיעוניה של התובעת כנגד ההחלטה מחודש מאי 1997 להכריז על אייר, ולא עליה, כזוכה במכרז.
עמידה בתקן ISO 9000
37. התובעת טענה, כי הצעתה של אייר לא עמדה בתנאי הסף הדורש תקן איכות 9000 ISO, המהווה תקן בינלאומי שמגדיר דרישות לקיומן של מערכות איכות בארגונים. מר חכים התייחס בתצהירו לנושא תקן האיכות וציין, כי "החברה עמדה בכל הדרישות הטכניות, לרבות תקן MILQ שהינו תקן המקביל לתקן 9000 ISO (ואף מחמיר ממנו)" (סעיף 49 לתצהיר הנתבעת מיום 10.3.05). בתשובותיו לשאלון התובעת, אשר ניתנו בתצהיר, הרחיב מר חכים וטען, כי במכרז נקבעה דרישה לתקן 9000 ISO או לתקן מקביל. הוא הוסיף, כי מכיוון שבאותן שנים היה התקן בחיתוליו, "נקבע מקביל שלצורך העניין כל חברה אמריקאית המאושרת לייצר עבור צבא ארה"ב צריכה להיות מאושרת במכרז. חברות אלו פעלו לפי MILQ9858A. כמובן בתוספת כל הדרישות לבדיקות הסביבה לציוד לפי MILSTANDART" (נספח ל"ט1 לתצהיר נעמן, סעיף 59).
באחד ממסמכי המכרז, שפרסמה הנתבעת, הקרוי Preliminary Statement of Work (SOW) (להלן – SOW), המפרט את הדרישות הטכניות במכרז, נקבע בסעיף 4.1 כדלהלן:
"The contractor will guarantee the product quality assurance according to ISO 9000, in ISO 9002 level or equivalent."
(נספח א' לכתב-התביעה; ההדגשה אינה במקור; וגם: נספח א2 לתצהיר נעמן, סעיפים 5.1, 5.2).
מן המקובץ לעיל עולה, כי תנאי הסף שנדרש במכרז הִנו תקן איכות 9000ISO, או גם תקן איכות מקביל, ועל-כן אין ממש בטענת התובעת כי על הנתבעת היה לפסול את הצעתה של אייר בשל היעדרו של תקן 9000 ISO בידיה, בעוד שהתובעת הייתה בעלת תקן צבאי כאמור. עוד יוער, כי ההחלטה, האם תקן MILQ הִנו תקן מקביל ל-9000 ISO, הִנה החלטה מקצועית של ועדת המכרזים, וככזו, בית-המשפט לא ייטה להתערב בה.