--- סוף עמוד 4 ---
לא ידע על פעילותה של חברת HDL לפני הגשת בקשת הביטול וקבע כי היא אינה אמינה, תוך שהוא מבסס קביעה זו על הראיות שהוצגו בפניו. עוד דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים לפיה התביעה שכנגד התיישנה זה מכבר, בציינו כי בהתאם ללשון סעיף 39(א1) לפקודה, תביעה למחיקת סימן מסחר שבקשת רישומו הוגשה שלא בתום לב ניתן להגיש "בכל עת". כן נדחו טענות נוספות שהיו בפי המבקשים – טענה שעניינה הנזק הראייתי שנגרם להם בשל חלוף הזמן ממועד הגשת בקשת הביטול; טענה בדבר שיהוי שנפל בהעלאת הטענות הנוגעות לחוסר תום לב; טענה בדבר קיומו של השתק פלוגתא לאור בחירתה של חברת HDL שלא להתנגד לבקשת הביטול; והטענה לפיה המוניטין של חברת HDL לא עבר לידי המשיבות במסגרת העברת הזכויות ברשת הבינלאומית. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשים והורה על מחיקת סימן המסחר.
אשר לתביעה שכנגד, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבות לא פעלו לאורך השנים בישראל, ואף איפשרו לגורם אחר – המבקשים – לעשות שימוש בסימן "הביטאט" במהלך תקופה זו תוך השקעת משאבים בקידום ופיתוח המותג. בנסיבות אלה, נטילת סימן המסחר על ידי המשיבות תהווה עשיית עושר ולא במשפט, ואין לאפשר זאת. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הסימן "הביטאט" אינו עונה להגדרת המונח "סימן מסחר מוכר היטב" שבפקודה וכי המשיבות אינן זכאיות לפיצוי בגין גניבת עין או דילול מוניטין. כפועל היוצא מכך, נקבע כי אין למנוע מהמבקשים להוסיף ולעשות שימוש בסימן "הביטאט".
לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי:
"בהתחשב באינטרס הציבורי המחייב הבחנה בין הסימן "הביטאט" בו עושים התובעים שימוש לבין הסימן הזהה בו מבקשות הנתבעות לעשות שימוש, ראוי לצדדים להסכים על שימוש בסימן "הביטאט" באופן שניתן יהיה להבחין בין הסימנים. ככל שהצדדים לא ישכילו להגיע להסכמה בתוך 90 ימים מיום מתן פסק הדין, רשאיות הנתבעות להשתמש בסימן "הביטאט בינלאומי" או "Habitat International" בפרסומיהן מבלי שיהיה בכך כדי למנוע מהן את השימוש בסימן "habitat" על המוצרים אותם הם משווקים. יובהר כי אין באמור כדי למנוע מהתובעים להמשיך ולהשתמש בסימן "הביטאט""
--- סוף עמוד 5 ---
3. המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר נדחה ביום 17.12.2018, כאמור לעיל. בפסק הדין, מפי השופט ג' קרא ובהסכמתם של השופטים נ' סולברג וי' אלרון, נקבע כי "השאלה המרכזית העומדת לפנינו היא האם סימן המסחר של המערערים נרשם שלא בתום לב ועל כן יש להורות על מחיקתו" (פסקה 11 לפסק הדין). בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, וקבע כי הוראת סעיף 39(א1), הקובעת כי "בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, יכול שתוגש בכל עת" – חלה על המקרה דנן ואין לקבל את עמדת המבקשים לפיה הסעיף דורש כי הסימן הנדון יהיה "סימן מסחר מוכר היטב". ממילא, כך נקבע, הרשת הבינלאומית לא פעלה בישראל והשימוש בשמה לא קידם את עסקיהן של המשיבות. על כן, אין לקבוע כי פעלו שלא בתום לב. נקבע כי קבלת טענה זו "חוטאת למטרתם של דיני סימני המסחר במניעת הטעייה, ותעודד בעלי עסקים ישראלים לנסות ו"לשאוב" מהמוניטין הבינלאומי של חברות זרות שאינן פועלות בישראל" (פסקה 18 לפסק הדין), וכי "בעולם הגלובלי בו אנו חיים אין מניעה כי צרכנים ישראליים יחשפו למוצרים של רשת גלובאלית שאינה פועלת בישראל, ויטעו לחשוב כי חנותו של הגורם המקומי המבקש ליהנות מהסימן הבינלאומי נכללת תחת כנפי אותה רשת" (פסקה 19 לפסק הדין). בכל הנוגע למקרה הפרטני קבע בית המשפט כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מבוססים כדבעי וכי לא קמה כל עילה להתערבות בהם. בית המשפט הוסיף ודחה את טענות המבקשים בנוגע להתיישנות עילת התביעה של המשיבות, בקובעו כי סעיף 39(א1) לפקודה מציין במפורש כי ניתן להגיש בקשה למחיקת סימן מסחר שנרשם שלא בתום לב "בכל עת", ומשמעותו המקובלת והפשוטה היא ללא מגבלת זמן; כי כוונת המחוקק הייתה שלא להציב מגבלת זמן על המועד להגשת בקשה כאמור; וכי פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם הספרות המשפטית, עם פסיקותיו של הרשם ועם "העמדה הכללית יותר לפיה השימוש בטענת הגנה דיונית כפוף לעקרון תום הלב, וכי בנסיבות מסוימות צד שהפר את החובה לנהוג בתום לב מושתק מלטעון כי התובענה התיישנה" (פסקה 29 לפסק הדין).