34. באשר לראיות שנטען כי המפקח מפקח מטעם אקו"ם גבה נטען, כי מעולם לא הוצגו בפני הנתבעת 3 ראיות אלו, וכי כאשר הנתבעים ביקשו מהתובעות זאת הן נמנעו מכך. לטענתה, אם הדבר היה נעשה, היתה הנתבעת 3 גובה מבעל האירוע ו/או התקליטן את החיוב. אלא שהיא לא עשתה כן באשר התובעות השתהו בהגשת תביעתן, ומשכך אין להן להלין אלא על עצמן.
כתב תשובה:
35. בכתב התשובה טענו התובעות, כי על פי ההלכה, מחיקה על הסף תיעשה במקרים נדירים ביותר ואין מקרה זה נמנה עליהם. כן טענו כי היה על הנתבעים להגיש בקשה נפרדת בעניין בצירוף תצהיר התומך בה.
36. באשר לטענה, כי הנתבעות 1-2 הינן חברות שאינן פעילות השיבו התובעות, כי בחינה של נסחי רשם החברות שצורפו לכתב ההגנה מעידה, כי מדובר בחברות שעדיין פעילות. לטענתן, גם מהנספחים שצורפו לתביעתן (נספחים 13 ו-17) עולה, כי החברות היו פעילות ולמצער היו פעילות במועדי ההפרה. לטענתן יש בידן ראיות, כי הנתבעת 4 היתה הבעלים ו/או מנהלים של אולם אירועים בזמנים הרלוונטיים, והיא עשתה זאת בין היתר על ידי הנתבעת 2. לפיכך, אין כל בסיס לטענה כי יש למחוק נתבעות 1-2 ו- 4 מכתב התביעה.
37. לטענתן, הנתבעים הם אלו שאחראים באופן אישי להפרות נשוא התובענה. אחריותם של בעלי אולמות להפרת זכויות יוצרים במקום שלא דאגו להסיר רישיון לביצוע פומבי של יצירות הוכרה בפסקי דין רבים. לטענתם, הניסיון להפוך את התקליטן ו/או מזמין האירוע כאחראי להפרת זכות יוצרים מלמדת על חוסר הבנה של המטריה המשפטית, היתממות, עצימת עיניים והתרשלות. לטענתן, אחריות הנתבעים מוטלת עליהם מכוח לשון הברורה של סעיף 49 לחוק זכויות יוצרים.
38. לטענתן, עוד בימי חוק זכויות יוצרים 1911 פירשו בתי המשפט את הוראות החוק כמקימות לבעלי אולמות זכות אחריות ישירה להפרת זכות יוצרים, לאור הרשאה להשמעת מוסיקה בחצריהם. לטענתן, החוק החדש בעניין זכויות יוצרים חידד עוד יותר עניין זה וקבע, כי אולם שמחה הוא מקום בידור ציבורי המחיל על בעליו אחריות להפרה במקום שלא הוסדר הרישיון.
39. התובעות הפנו לרע"א 2991/07 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון, בו נפסק כי בעל / מנהל התאגיד חב באחריות בגין הפרות של התאגיד שבבעלותו משהוכח כי הדבר נעשה לשם תועלתו הפרטית (שאינה חייבת להיות בהכרח הכנסה כספית). לטענתן, הנתבעים כבעלי מניות בחברה וכמנהלים בפועל באולם אחראים לנעשה בו.
40. לטענתן הנתבעים אינם יכולים ליהנות מהגנה הקבועה בסעיף 49 לחוק הניתנת "למי שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה", באשר הנתבעים הודו בכתב הגנתם, כי הם ניהלו מו"מ עם אקו"ם, קרי ידעו גם ידעו על חובתם להסדיר רישיון. כמו כן אקו"ם פנתה אליהם פעמים רבות, ובין הצדדים נערכו שיחות טלפוניות ופגישות רבות.