98. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי לאורך חקירתו של מר שיריזיאן הנ"ל נמצאו סתירות. לטענתם, בנוגע למספר שאלות שנשאל מר שיריזיאן, הוא הפנה את התשובה ליועציו המשפטיים. כמו כן כאשר נשאל מר שיריזיאן בנוגע למר אמיר בניון (אחד היוצרים שכתב העברה שלו צורף לתצהירו של מר שיריזיאן) כי אמיר בניון תובע את אקו"ם ולפיכך הוא כלל לא מעונין כי אקו"ם ייגבו בשמו תגמולים, השיב מר שיריזיאן, כי אין לכך שייכות.
99. אציין כי אין המדובר בסתירות. הנתבעים כלל לא צרפו הוכחה כי במועדים נשוא ההפרה אקו"ם לא היתה בעלת זכויות לפעול בשם היוצר אמיר בניון. כמו כן, תשובה שהינה: "אני חושב שזו שאלה שצריכה להיות מופנית ליועצים המשפטיים" על שאלה שהינה – "למה לא פתחתם תביעות נפרדות לכל אישיות משפטית נפרדת" (ראו סעיף בעמ' 10, שורה 28), הינה תשובה לגיטימית. לפיכך, אני דוחה את טענות הנתבעים בעניין סתירות בחקירת מר שיריזיאן.
100. לאמור האמור לעיל, אני קובע, כי התובעות הוכיחו שהנתבעים הרשו להשמיע בפומבי ביצוע של יצירות מוגנות. כמו כן הוכיחו כי הן בעלות הזכויות ביצירות המוגנות.
101. אציין כי בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי פעולת התובעות פסולה משום היותה פעולה של גוף מונופוליסטי, המנסה לנצל את המונופולין שלו לצרכים בלתי הוגנים, באופן גס ובוטה, בלא כל התחשבות בצרכי המשתמשים המסוימים ובצרכי הציבור בכללותו, והכל על מנת לכפות על הנתבעים לקבל את רצונותיהם של התובעים ללא מו"מ, וללא כל דיון באשר לחוקיות הדרישות ולמעשה ללא כל פתחון פה.
102. גם טענה זו איני מקבל. כפי שעולה מחומר הראיות שהוצג על ידי אקו"ם, הרי שפעילותה של אקו"ם עברה את המסננת של הרשות להגבלים עיסקיים, ואף ניתן בעניינה פסק הדין של בית הדין להגבלים עיסקיים בו ניתן לאקו"ם לפעול בהסדר כובל מאושר. למקרא פסק הדין עולה, כי נקבעו מנגנונים רבים לפיקוח על צורת ההתקשרות עם אקו"ם, עם יוצרים ועם מפעילים כדוגמת הנתבעות. הנתבעים לא הוכיחו, כי אקו"ם פעלה במקרה דנן בניגוד לתנאים שאושרו לה. לפיכך הטענה נדחית.
סעדים:
103. בסיכומיהן טענו התובעות, כי הן בוחרות בדך של פיצוי סטטוטורי (ראו סעיף 32 לסיכומים).
104. התובעות טענו כי הנתבעים ביצעו לפחות 23 הפרות של זכויות יוצרים ביצירות מוגנות בשלושה מועדים נפרדים. לטענתן, מאחר וכל יצירה מהיצירות שהזכויות בהן הופרו נוצרה על ידי יוצרים שונים בזמנים שונים והן בעלות ערך כלכלי עצמאי ונפרד , הרי שכל הפרה זכאית לפיצוי נפרד. התובעות הפנו לפסק הדין בת"א (מחוזי י-ם) 3560/09 אבי ראובני ואח' נ' מפה. לטענתן, בפסק הדין הנ"ל נבחנה פרשנות המונח "כל הפרה", ונקבע כי כאשר מדובר בתביעה לפיצויים סטטוטוריים ביחס ליצירות נפרדות, בעלות ערך כלכלי נפרד, יש לפסוק פיצוים ביחס לכל הפרה של כל יצירה בנפרד, בוודאי כאשר מדובר ביצירות שונות אשר נוצרו על ידי יוצרים שונים בזמנים שונים.
105. לטענת התובעות, הן עמדו בכל התנאים נשוא פסק הדין ראובני הנ"ל, כדי שאותן 23 הפרות יזכו אותן בפיצויים ביחס לכל הפרה בנפרד, בשים לב שמדובר גם ביצירה של אגודה זרה. לטענתן, כל פרשנות אחרת היא משום מתן פרס למפרים חמקניים המזלזלים בדין ובזכויות. עוד טענו התובעות, כי בקביעת הפיצוי יש ליתן משקל גם לשיקול ההרתעתי. כן טענו, כי בפסיקת הפיצוי יש להתחשב גם בשיקול ההרתעתי. לטענתן, לנתבעים היתה ידיעה ברורה על החובה להסדיר את תשלום התמלוגים.
106. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי ככל ובית המשפט יחליט לפסוק כנגדם, אזי יש להתחשב במצבה הבריאותי של הנתבעת 4 אישה בת 86 חולה, מאושפזת לעתים תכופות ללא כל הכנסה. כמו כן יש להתחשב במצבו של הנתבע 5 שהינו בהליך של פשיטת רגל. בנוסף, יש להתחשב בשיהוי שבהגשת התביעה. כמו כן ציינו הנתבעים כי בית המשפט ניסה לא פעם כי הצדדים יגיעו לפשרה בתיק, ברם התובעות טענו כי: "עדיף לנו לקבל פסק דין ולא להיפרע ממנו כדי שזה יהיה תקדים לאולמות אחרים". המדובר בחיזוק לטענות הנתבעים בדבר ההתנהגות הבריונית של התובעים.
107. לאור מועד ההפרות חל על ענייננו סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים הקובע כדלקמן -
(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
108. בעבר ובהתאם לחוק זכות יוצרים 1911 וסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים- 1924, בית המשפט היה רשאי לפסוק לתובע, ללא הוכחת נזק, "פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪".
החוק החדש כאמור ביטל את הרף התחתון, וכן תקרת הרף העליון הועלתה.
109. באשר לטענת התובעות, כי יש לראות בכל השמעה של כל אחת מהיצירות הפרה שונה, הרי שסבורני כי יש לדחות טענה זו. בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי המבחן הקובע לעניין זה הוא לא מספר האקטים המפרים, אלא סוג הזכות שנפגעה, ולכן אין לפסוק פיצוי סטטוטורי בגין כל יצירה שהושמעה בפומבי במהלך אירוע אחד (ראו ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, מו(2) 254 (1992) וכן רע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ נ' יום טוב (טוביה) חדד (פורסם בנבו, 30.07.2009), כמו כן ראו סעיף 56(ג) לחוק שצוין דלעיל).
110. לא זו בלבד, הרי שאף התנהלות התובעות עצמן מורה כי אין לראות בכל השמעה כהפרה אחת, כפי שניסו לטעון תוך הפניה לת"א (מחוזי י-ם) 3560/09. התובעות אישרו בעצמן, כי הן גבו מראש מבעל אולם בגין כל אירוע סך של 180 ₪ + מע"מ לאירוע, והחל משנת 2013 סך של 215 ₪ + מע"מ לאירוע (ראו סעיף 9, פסקה 2 לתצהירו של מר רז שירזיאן). לאמור התובעות בעצמן מודות, כי הן גובות תמלוגים בגין אירוע בודד ללא קשר לכמות היצירות שמנוגנות באותו אירוע ולעובדה כי באותו אירוע מושמעות גם יצירות של אגודה זרה.
בשל כל אלה מצאתי לדחות את טענת התובעות ולקבוע, כי מדובר בשלושה אירועים בגינם יש לקבוע פיצוי.
ומכאן לקביעת שיעור הפיצוי.
111. עיון בפסיקה לגבי השיעור הנוהג בפסיקת פיצויים סטטוטוריים בגין הפרת זכויות יוצרים במקרים דומים, העלה את תוצאות כדלהלן -
112. בת"א (מחוזי ת"א) 6327-09-11 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' קר ויז'ן ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 16.07.2013), מדובר בתביעה לתן צו מניעה קבוע ותשלום פיצויים בסך של 200,000 ₪, וזאת בשל השמעת יצירות מוקלטות במרפאה שבשליטת הנתבעים ובניהולם, ללא קבלת הרשאה מהתובעת. המדובר בהשמעת שמונה יצירות מוגנות בשתי הזדמנויות. בית המשפט שם פסק, כי המדובר בשתי הפרות, וכי יש להעמיד את הפיצוי בגין כל הפרה על סך של 25,000 ₪ ובסף הכל 50,000 ₪.
113. בת"א (מחוזי ב"ש) 1080/07 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' גני חוות לכיש בע"מ (פורסם בנבו, 03.12.2009) דובר על השמעת פומבית של יצירות באולם אירועים ללא רישיון. בית המשפט המחוזי פסק בגין 4 הפרות סך של 80,000 ש"ח.
114. בע"א 2690/10 גני חוות לכיש בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ (פורסם בנבו, 21.12.2011) ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין הנ"ל הופחת סכום הפיצוי לכדי 50,000 ש"ח.
115. בת"א (מחוזי ת"א) 2433-04 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' מינץ הראל (פורסם בנבו, 30.05.2010) דובר על השמעת יצירות בבית קפה בשני מועדים שונים. בית המשפט פסק בגין שתי ההפרות סך של 40,000 ש"ח.
116. בת"א (מחוזי ת"א) 2378-07 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' החלל המופלא עד הלום בע"מ (פורסם בנבו, 24.11.2011) - מדובר בתביעה למתן צו מניעה קבוע ולתשלום פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים, בשל השמעת יצירות מוקלטות במשחקייה. המדובר בהפרה אחת. בית המשפט פסק סך של 20,000 ש"ח.
117. לסיכום לאור המפורט לעיל הרי שבממוצע פסקו בתי המשפט הנ"ל סך של כ- 20,000 ש"ח לכל הפרה. יחד עם זאת, לא נעלם מעיני כי ביחס לשלושה מפסקי הדין הנ"ל ניתן הפיצוי בהתאם לדין הקודם (שעמד על סך מקסימאלי של 20,000 ש"ח).
118. בענייננו מדובר בשלוש הפרות. אציין כי לו היו הנתבעים משלמים תמלוגים בגין כל אירוע אזי היה מדובר בתשלום של 575 ₪ + מע"מ (שני אירועים בשנת 2011 סך של 180 ₪, ועוד אירוע נוסף בשנת 2013 – סך של 215 ₪, ראו סעיף 9 לתצהירו של מר רז שירזיאן).
119. כמו כן בניגוד למקרים שהובאו בפסיקות השונות דלעיל, שם דובר בהשמעת מוסיקה, משחקייה ומרפאה, הרי שבמקרה דנן דובר על השמעה של מוסיקה באולם שמחות. השמעת מוסיקה באולם הוא חלק אינטגרלי ומהותי של פעילות האולם. כפי שעמדתי על כך לעיל, ללא השמעת אותה מוסיקה ספק אם יפעל האולם, ויתקיימו בו אירועים. כמו כן מקום שהמחיר למזמין האולם נקבע לפי מספר המנות המוזמנות, אין בכך לגרוע מהמסקנה שבעל האולם מפיק תועלת פרטית מהשמעת המוסיקה (וראו טוני גרינמן, בעמ' 683).
120. עוד אציין, כי במקרה דנן אין המדובר בנתבעים תמי לב. המדובר בנתבעים שידעו כי הם מפרים זכויות יוצרים. כמו כן מדובר במצב שבו נעשו אל הנתבעים פניות חוזרות ונשנות ואף ניתנו להם הזדמנויות רבות לתקן המצב. בשל כך, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעות מאת הנתבעים בגין כל הפרה על סך של 30,000 ₪, ובגין שלוש הפרות על סך של 90,000 ש"ח.
121. בכתב התביעה עתרו התובעות אף לצו מניעה קבוע. התובעות חזרו על מבוקשן אף במסגרת סעיף 1 לסיכומיהן. בעניין זה אציין, כי משהוכחה הההפרה של זכויות היוצרים, זכאיות התובעות למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים ונגד כל הבאים במקומם או מכוחם או הפועלים בשמם או מטעמם, לעשות כל שימוש ביצירות המוגנות וכן להפר את זכויות היוצרים של התובעות ביצירות במוגנות.
לסיכום:
122. דין התביעה להתקבל. ניתן בזה צו מניעה קבוע נגד כל אחד מהנתבעים ונגד כל הבאים במקומם או מכוחם או הפועלים בשמם או מטעמם, האוסר עליהם לעשות כל שימוש ביצירות המוגנות וכן אוסר עליהם להפר את זכויות היוצרים של התובעות ביצירות במוגנות.
123. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעות פיצוי בגין הפרת זכויותיה בשני מועדים שונים בסך כולל של 90,000 ₪.
124. כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 20,000 ₪.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
יונתן אברהם