70. כבר עתה אציין, כי מדובר הוא במכתב שנכתב על גבי נייר הלוגו של האולם בצירוף כתובת, מספר הטלפון ומספר הפקס. אין המדובר ב"נייר רגיל" כפי שהעיד הנתבע 5.
בנוסף, איני נותן אמון בגרסת הנתבע 5. גרסה זו נסתרה כמה וכמה פעמים.
כך למשל בעוד שבתקליטור שצורף כנספח 3 לתצהירו של החוק הודה הנתבע 5, כי הוא הבעלים של האולם, הרי שבתצהירו הצהיר מנגד, כי אין ברשותו מסמך המעיד מי הבעלים של האולם.
כך למשל בעוד שהנתבע 5 ציין כי זה לא בדיוק נכון כי הוא הורשע בתיק הפלילי של הפעלת עסק ללא רישיון וכי הוא אינו קשור לנתבעת 2, הרי שמהמסמכים שצורפו (נספח 29 לת/4), עלה בדיוק ההפך, כי הורשע על פי הודאתו וכי הוא קשור בבירור לנתבעת 2.
כך למשל כאשר הציגו בפני הנתבע 5 שחור על גבי לבן, פסק דין שבו הנתבעת 2 היתה בו התובעת בגין אירוע שנערך באולם בשנת 2014, הציג הנתבע 5 גרסה ללא כל ביסוס (כפי שפרטתי לעיל), אשר סותרת את הטענה שנטענה בכתב ההגנה, כי נתבעת זו כלל לא פעלה משנת 2003 ואילך.
71. מלבד כל הנ"ל הרי שהנתבעים כפי שציינתי לעיל, כלל לא טרחו להציג בפניי ראיה לעניין העדר פעילותה של נתבעת זו. התנהלות זו בצירוף חוסר האמון בעדותו של נתבע 5, אל מול המסמך שהוצג לי על יד הנתבעות מובילני למסקנה, כי גם לגבי נתבעת זו הוכחה הזיקה הנטענת.
לסיכום – הוכחו בפניי הזיקות הנטענות שבכתב התביעה ביחס לכל אחד ואחד מהנתבעים. מכאן לטענה בדבר אחריותם של נתבעים אלו.
אחריות הנתבעים:
72. באשר לאחריות הנתבעים, טענו התובעות, כי הנתבעים חבים באחריות להפרת זכויות יוצרים. לטענתן, אחריות בעלי אולמות שמחה להפרת זכויות יוצרים הוכרה בפסקי דין רבים אליהם הפנו התובעות בכתב התשובה והן בסיכומים מטעמן. לטענתן, הנתבעים 4-5 בעלי השליטה המלאה באולם ועל הנעשה בו ועל כן הם נושאים באחריות (לרבות אחריות אישית) להפרת הזכויות.
73. לטענתן, אחריות הנתבעים מוטלת עליהם מכוח סעיף 49 לחוק זכות היוצרים. לטענתן, עוד בימי חוק זכויות יוצרים 1911 פירשו בתי המשפט את הוראותיו של החוק כמקימות לבעלי אולמות שמחה אחריות ישירה להפרת זכויות יוצרים, לאור הרשאה להשמעת מוסיקה בחצריהם. לטענתן, החוק החדש חידד עוד יותר את המטריה וקבע, כי אולם שמחה הוא מקום בידור ציבורי המחיל על בעליו אחריות מקום שבו לא הוסדר הרישיון.
74. התובעות הפנו לרע"א 2991/07 אקו"ם נ' קפוצ'ין עסקי מזון. לטענתן, כעולה מפסק דין זה, הרי שבעל/ מנהל תאגיד חב באחריות בגין הפרות התאגיד שבבעלותו, משהוכח כי הדבר נעשה לתועלתו הפרטית, שאינה חייבת בהכרח להיות הכנסה כספית. לטענתן, הנתבעים כבעלי מניות בחברה וכמנהלים בפועל באולם, אחראים לנעשה בו.
75. בסיכומיהם התעלמו הנתבעים מסוגיית אחריותם להפרה. הנתבעים אף זנחו את טענותיהם לעניין אחריות תקליטן ו/או בעל השמחה לשאת בתשלומי התגמולים, וכן זנחו את הטענה בדבר "עיקרון האחריות המוגבלת".
76. כפי שהוכח, הנתבעות 1-3 הן אלו שהפעילו את האולם בשנים נשוא התובענה. כן הוכח כי הנתבעים 4-5 היו בעלי האולם ו- "מנהלים בחברה". כמו כן עלה מחומר הראיות בתיק, כי הנתבעת 4 הינה בעלת מניות בנתבעות 1-2 וכי הנתבע 5 הינו בעל מניות בנתבעת 3.
77. התובעת הציגה אסמכתאות מהפסיקה המתייחסות לדין הקודם, קרי לחוק זכויות יוצרים 1911. בענייננו נסיבות המקרה דנן מהוות הפרה לעניות דעתי לפי הדין החדש – חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "החוק), אשר קובע בסעיף 49 כדלקמן –
"המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן לא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה כאמור; לעניין זה, "מקום בידור ציבורי" – מקום המשמש למופעי בידור ותרבות, לרבות אולם שמחות, גן אירועים, מסעדה, בית קפה או מועדון".
78. בעניין זה אציין, כי הנתבעים כולם כבעלי ומחזיקי אולם השמחות וכן כמפעיליו, הם לענייננו "המרשה לאחר", היינו אותם תקליטנים שהשמיעו יצירות מוגנות במועדים הנ"ל. בספרו של המלומד טוני גרינמן, זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, 2008), צוין לגבי יסוד זה, כי באירועים מהסוג המתקיים באולם שמחות מהוה המוסיקה מרכיב חיוני ובלתי נפרד מהאירוע. על כן בעל אולם שמשכיר אותו לצורך עריכת שמחות מתיר לבעלי השמחה להשתמש באולם ולהשמיע יצירות, בין היתר על ידי כך שהוא מרשה למזמין להביא תקליטן או מבצע מטעמו (ראו בעמ' 679). לפיכך יסוד זה מתקיים בענייננו.
"למטרת רווח" – המדובר ברווח שצמח מאותה השמעה הן לתקליטנים עצמם, אך גם למפעילי אולם השמחות הנתבעים דנן. בעניין זה צוין בספרות הנ"ל (בעמ' 682-683), כי הדין הקודם אמנם השתמש במונח – "תועלת פרטית", ברם נראה כי עדיין יהיה נכון לקבוע, כי הרווח אינו חייב להיות רווח כספי ישיר. בעלי אולמות שמחה מפיקים תועלת פרטית מהשמעת מוסיקה במקום, למרות שהתמורה שקיבלו בגין ההשכרה לא יוחסה ישירות להרשאה זו. הסיבה לכך היא, שהשמעת מוסיקה היא חלק חשוב מהאירועים המתקיימים באולמות כאלה, וכי:
"כשמדובר באולם שמחות, הרי בעל אולם אשר יבקש להשכיר אולם כזה ללא אפשרות להשמעת מוסיקה, ספק רב אם ינחל הצלחה גדולה בעסקיו. טבען של שמחות שהן מלוות במוסיקה, ואם לא תותר השמעת מוסיקה, יש להניח כי בעל האולם יתקשה מאוד בהשכרתו לצורך עריכת שמחות, אם בכלל" (וראו גרינמן בעמ' 682-683).
דברים אלו מקובלים עליי ואני מאמצם.
נתקיימו גם יתר סעיף 49 הנ"ל שכן אולם שמחות בא בגדר המונח – "מקום בידור ציבורי" כמשמעו בסעיף 49 הנ"ל. הנתבעים אף לא חלקו כי לא קיבלו הרשאה להשמיע את היצירות המוגנות.
79. לפיכך, אני קובע, כי הנתבעים הם האחראים בגין אותה הפרת זכויות.
80. עוד אציין בהקשר זה, כי גם מההגנה הקבועה בסעיף זה, הקובעת– " אלא אם כן לא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה כאמור", לא יכולים הנתבעים להיבנות.
81. ראשית, הנתבעים לא טענו להגנה שכזו. שנית, הנתבעים אישרו בכתב הגנתם, כי התובעת 1 פנתה אל הנתבעת 3 כדי להסדיר את הרישיון. כן אישרו הנתבע 5 בתצהירו כי הוא נפגש עם התובעות בעניין (ראו סעיף 18 לתצהירו שסומן נ/1). יתר הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי ככל שלא יתקבלו טענותיהם המקדמיות, הרי שהם מצטרפים להגנת הנתבעים 3 ו-5, ויש לראות בטענותיהם כאילו נטענו על ידי הנתבעות 1-2 ו-4 (ראו סעיף 16 לכתב ההגנה). לפיכך, מדובר בסיטואציה שבה ידעו הנתבעים, כי הביצוע מהווה הפרה כאמור.
מעשה ההפרה:
82. אף לעניין זה סבורני, כי התובעות הוכיחו כי נתקיים מעשה ההפרה – "ביצוע פומבי של היצירה" (המוגנת) כדרישת סעיף החוק.
83. לעניין זה הוצג בפניי תצהירו של מר שמואל שחף - חוקר פרטי המספק לאקו"ם שירותי מידע (להלן: "מר שחף").
84. בתצהירו (ת/3) הצהיר מר שחף הנ"ל, כי בחודש ינואר 2011 הוא נתבקש על ידי אקו"ם לבצע חקירה באולם, ולאסוף ראיות המוכיחות, כי באולם מושמעות יצירות מוגנות. עוד הצהיר, כי ביום 12.1.11 הוא ביקר באולם עם מכשיר הקלטה תקין, וביקורו באולם הוקלט על גבי קלטת. באותו מועד נתקיימה באולם מסיבה בריתה של משפחת כהן בנוכחות כ- 100 איש, כאשר הושמעה באלם מוסיקה על ידי תקליטן באמצעות ציוד הגברה ורמקולים למופעים.
85. עוד הצהיר, כי בחודש ספטמבר 2011 הוא נתבקש על ידי אקו"ם בפעם נוספת לבצע חקירה באולם. לפי המוצהר, ביום 18.9.11 הוא ביקר באולם עם מכשיר הקלטה תקין, וביקורו באולם הוקלט על גבי קלטת. באותו מועד נתקיימה באולם מסיבת בת מצווה של שילב זיגדון בנוכחות כ- 200 איש. הנ"ל הצהיר, כי גם במועד זה נכח באולם תקליטן אשר השמיע מוסיקה באמצעות ציוד הגברה ורמקולים למופעים.
86. עוד הצהיר מר שחף הנ"ל, כי בחודש יולי 2013 נתבקש שוב על ידי אקו"ם לבצע חקירה נוספת באולם ולאסוף ראיות. כמו כן הצהיר, כי ביום 24.7.13 הוא ביקר בפעם נוספת באולם. באותה המועד נתקיימה חתונה של ניר גוטליב ולאה עמר בנוכחות כ- 200 איש. גם במועד זה הושמעה באולם מוסיקה באמצעות ציוד הגברה ורמקולים למופעים, על ידי התקליטן בשם אבי חדד מחברת "צלילי רעננה". לתצהיר צורף תקליטור החקירה.
לתצהירו של מר שחף צורפו תקליטורי החקירה (נספחים 1, 4 ו- 5 לתצהירו).
87. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי התביעה דנן מבוססת על חקירתו של החוקר המלאה שקרים וסתירות. לטענתם, תחילה העיד החוקר, כי הוא הגיע בצורה אקראית, ברם מתצהירו של מתצהירו של מר רז שיריזיאן (ת/4) נאמר "שלחנו חוקר". לטענת הנתבעים, הסתירה מעידה, כי החוקר שיקר. כן טענו, כי בתצהירו החוקר מציין כי בסוף ההקלטה הוא אמר – "סוף הקלטה" עם פרטי האירוע, ואילו בהקלטה עצמה הוא כלל לא אמר זאת. מה שמעיד על אי התאמה בין התצהיר לבין התקליטור.
88. כן טענו, כי החוקר סתר עצמו עת מחד העיד, כי הוא עוקב אחרי הנתבע 5 כבר שנתיים ועל כן הוא מכיר אותו, ומאידך לא ידע לזהות כיצד הוא נראה (בעמ' 9 שורות 9-16 לפרוט'). עוד טענו כי החוקר סתר את עצמו לגבי ידיעתו, כי הנתבע 5 הינו בעל האולם. כן נטען, כי מחד ציין החוקר, כי הוא קיבל אינפורמציה בנוגע לזהות הבעלים והאירוע מאחד העובדים באולם, יחד עם זאת עת נשאל לשמות העובדים העיד כי לא שאל אותם. עוד טענו, כי החוקר הצהיר כי מדובר באירוע של 100 איש, ברם כאשר הוסבר לו כי האולם לא עורך אירוע בפחות מ-150 איש לא ידע מה להשיב. עוד טענו, כי בחקירתו העיד החוקר, כי נתקל בעובד מטבח שיצא מהמטבח אשר אמר לו כי הנתבע 5 הינו הבעלים. לטענתם עדותו אינה מתיישבת עם העובדה, ולפיה הכניסה לעובדי המטבח הינה כניסה אחורית. לטענתם היה מצופה מחוקר ותיק ומנוסה לתעד בפרטי פרטים את חקירתו.
89. עם זאת, סבורני כי לא נפלה כל סתירה בחקירת החוקר, וחקירת החוקר נמצאה מהימנה בעיניי. ראשית, יש לזכור כי מטרת הגעתו של מר שחף לאולם היתה לאסוף ראיות המוכיחות, כי באולם מושמעות יצירות מוגנות של אקו"ם (ראו בסעיף 2 לתצהירו). החוקר לא הגיע לאולם על מנת לתשאל עובד כזה או אחר בנוגע לבעלות באולם, וכן לא על מנת לכמת את מספר המשתתפים באירוע כזה או אחר. נתונים אלו הושגו על ידו "על הדרך".
90. לא למותר להעיר, כי בכל הנוגע לממצאים המהותיים והקרדינלים שעלו מחקירתו של מר שחף (אותם ממצאי החקירה שהעידו כי במועדי החקירה ביצעו הנתבעים ביצוע יצירות מוגנות בפומבי) הרי שהנתבעים התעלמו מהם, והם אף לא חקרו את החוקר כלל בעניין זה. בנוסף, למקרא התצהיר שהוגש מטעמם של הנתבעים ואף למקרא הסיכומים עולה, כי הנתבעים כלל אינם חולקים כי במועדים הנ"ל הושמעו בפומבי יצירות מוגנות של התובעות ולמעשה הם הפרו בפועל את הזכויות.
91. כך שלא רק שממצאי חקירתו של החוקר (בדבר אותה הפרה נטענת) לא נסתרו על ידי הנתבעים, אלא שהנתבעים למעשה מודים באותה הפרה.
92. באשר לסתירות אליהן הפנו הנתבעים, הרי שאיני שותף למסקנות הנתבעים.
93. בכל הנוגע לטענה כי מחד אמר החוקר, כי הגיע לאולם באקראי ומאידך נאמר בתצהיר מר רז שיריזיאן כי אקו"ם שלחו חוקר, הרי שאין בכך כל סתירה. אין מניעה, כי אקו"ם ישלחו חוקר מטעם לבדוק אם בוצעה הפרה, וכי החוקר יחליט באופן אקראי באיזה יום להגיע. מדובר בעדויות המתיישבות אחת עם השנייה.
94. לגבי הטענה כי מחד אמר החוקר כי מדובר באירוע של 100 איש ומאידך אין האולם נוהג לבצע אירועים של פחות מ- 150 איש. הרי שהנתבעים לא הוכיחו כי כך אכן נוהג האולם, ומשכך הם כלל לא הוכיחו את הסתירה הנטענת. כן לא הוכיחו הנתבעים, כי עובדי המטבח באולם יוצאים מדלת האחורית באופן הסותר את עדות החוקר, כי נפגש עם אחד מעובדים אלו באולם עצמו. לגבי זיהוי הנתבע 5 כבעלי האולם, הרי שמהפרוטוקול עולה, כי לא הוצגה לחוקר כל תמונה של הנתבע 5, אלא החוקר נשאל: "ואם אראה לך תמונות.." (בעמ' 9, שורה 14), משכך גם טענה זו לא הוכחה.
לגבי הטענה, כי החוקר לא זכר איזה לבוש לבשו העובדים שאותם תשאל, הרי שאין המדובר בכשל בתצהירו, ופגיעה במהימנותו של החוקר. כפי שציינתי מטרת ביקורו של החוקר היתה לברר אם מושמעת יצירה מוגנת. לפיכך, מטבע הדברים כאשר אדם נשלח לבצע משימה כלשהי הפרטים הזניחים בדרך להשגת מטרתו ושאותם הוא לא נתבקש לברר אינם זוכים למלוא תשומת ליבו.
95. לאור האמור לעיל הוכח בפניי והנתבעים לא חלקו על כך ולא הראו אחרת, כי במועדי ביקורו של מר שחף הנ"ל הושמעו באולם יצירות מוגנות. עדותו של מר שחף נמצאה אמינה עליי ולא נסתרה.
96. במסגרת ראיותיהן צרפו התובעות אף את תצהיריהם של מר שלמה קוק (סומן ת/2) ושל מר צחי ברהום (סומן ת/1). מצהירים אלו הצהירו, כי הם זיהו את היצירות שהוקלטו על ידי החוקר, תוך העזרות במחשב אקו"ם עליו מצוי כל המידע בדבר הרפרטואר של אקו"ם. הנתבעים ויתרו על חקירתם של המזהים הנ"ל, ולמעשה קיבלו את המוצהר בהם.
97. כמו כן הוצג בפני תצהירו של מר רז שירזיאן (ת/4) אשר משמש כמנהל מחלקת אולמות באקו"ם. הנ"ל הצהיר בין היתר, כי לאחר שזוהו היצירות על ידי המזהים הנ"ל, נערכה בדיקה במערכת של אקו"ם, אשר העלתה כי מדובר ביצירות השייכות לרפרטואר של התובעות. לתצהירו של הנ"ל צורפו כתבי העברת זכויות היוצרים מהמחברים והקומפוזיטורים לאגודה בה הם חברים וכן טופסי הצהרה של היוצרים אשר הצהירו על כך שמדובר ביצירותיהם (ראו סעיפים 16, 20 ו- 25 לתצהירו). כן הוצגו במסגרת התצהיר של מר שריזיאן תדפיסים המוכיחים, כי המחברים והקומפוזיטורים הנ"ל הם יוצרי היצירות הנ"ל. מר שיריזיאן הנ"ל נחקר על תצהירו וחקירתו נמצאה אמינה עליי.