42. באשר לטענת השיהוי נטען כי מדובר בטענה תמוהה. התובעות טענו, כי התובענה נובעת בין היתר ממעשים שנעשו בשנת 2008. כמו כן סעדים בתביעה דנן אינם סעדים מן היושר, אלא הם קבועים בחוק זכות יוצרים ומשכך אין כל נפקות לטענה . כמו כן נטען, כי התובעות לא ויתרו על זכות התביעה ופנו אין ספור אל הנתבעים. כמו כן טענו כי עסקינן בזכות קניינית ומשכך לא ניתן לייחס לתובעות שיהוי ו/או ויתור מן הסוג הנדרש.
הראיות:
43. מטעם התובעות הוגש תצהירו של מר צחי ברהום –עובד במחלקת שידור של חברת אקו"ם (סומן ת/1). בתצהירו הצהיר הנ"ל, כי הוא זיהה את היצירות שהוקלטו על ידי החוקר הפרטי.
כמו כן הוגש תצהירו של מר שלמה קוק (סומן ת/2), שאף הוא הצהיר על זיהוי היצירות שהוקלטו על ידי החוקר מטעם אקו"ם. כן הוגש תצהירו של מר שמואל שחף –חוקר פרטי המספק מידע לחברת אקו"ם (סומן ת/3). כמו כן הוגש תצהירו של מר רז שירזיאן – מנהל מחלקת אולמות באקו"ם (סומן ת/4). עוד הוגשו מטעם התובעות - פרסומים מתוך דף הפייסבוק של מר יריב שמעוני הנתבע 5 (סומן ת/5).
44. מטעם הנתבע 5 הוגש אך תצהירו של הנתבע 5 (סומן נ/1). תצהירה של הנתבעת 4 נמשך מתיק בית המשפט (ראו פרוט' מיום 14.11.18, בעמ' 17 שורות 33-34).
דיון והכרעה:
45. בטרם אפנה להכרעה בגופה של התביעה, אני רואה לנכון לדון תחילה בטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים.
46. כאמור, בכתב הגנתם טענו הנתבעים 1-2, 4-5 כי יש לסלק כנגדם את התביעה על הסף מחמת העדר עילה, העדר יריבות ומחמת היותה של התביעה טורדנית וקנטרנית.
47. אתחיל בטענות של הנתבעות 1-2 ו-4. לטענתן של נתבעות אלו הן לא פעלו בתקופה הרלוונטית נשוא כתב התביעה (2008-2015). לטענתן, נתבעת 1 הינה חברה שנוסדה בשנת 2002 וחדלה לפעול בחודש 1/2003. כמו כן הנתבעת 2 הינה חברה אשר נוסדה בשנת 2001, חדלה לפעול ביום 30.8.06. כמו כן לגבי הנתבעת 4 נטען, כי נתבעת זו היתה אמנם בעלת מניות בנתבעות 1-2 הנ"ל, אשר כאמור חדלו לפעול עובר לתקופה הרלוונטית לכתב התביעה. משכך טענו נתבעות אלו, כי יש לדחות את התביעה כנגדן מחמת העדר עילה ומחמת העדר יריבות.
לשם תמיכה בטענותיהם הנ"ל צרפו הנתבעות הנ"ל לכתב ההגנה, וכן לתצהירו של מר יריב שמעוני (הנתבע מס' 5) תמצית רישום של רשם החברות בעניין נתבעות 1-3.
48. לאחר עיון בטענות הנתבעות ובמסמכים שצורפו על ידם סבורני, כי יש לדחות את טענות הנתבעות 1-2 ו- 4 הנ"ל, ולהלן נימוקיי בעניין.
49. עיון בתמצית רישום של רשם החברות שצורפו על ידי נתבעות אלו מעלה, כי הנתבעות 1-2 מוגדרות כחברות "פעילות", קרי הן אישויות משפטיות קיימות. מעבר למסמכים הנ"ל, לא צרפו הנתבעות כל ראיה אחרת היכולה להעיד, כי הן לא היו פעילות בתקופת המחלוקת נשוא כתב התביעה. הנתבעות יכלו לעשות כן בכמה דרכים ובין היתר, על ידי צירוף של דוחות כספיים של אותן חברות נתבעות, צירוף של דוחות מאזני בוחן ואף על ידי דוחות כוח אדם שמעידים על מצבת כוח האדם של הנתבעות החברות הנ"ל. לא למותר להעיר, כי מטעמן של הנתבעות אף לא זומן כל עד רלוונטי בעניין לדוגמא - רואה חשבון מטעמן על מנת לאשר את טענתן לעניין חוסר הפעילות בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה.
באשר לנתבעת 4 נטען, כי יש לסלק את התביעה כנגדה היות והייתה בעלת מניות בנתבעות 1-2, אשר כאמור חדלו מלפעול. עם זאת, עת קבעתי כי לא הוכח שנתבעות 1-2 חדלו מלפעול, אזי יש לדחות את הטענה לסילוק על הסף אף ביחס לנתבעת 4.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעות 1-2 ו-4 לסילוק על הסף מחמת חוסר עילה ויריבות.
50. באשר לנתבע 5. אף נתבע זה טען בכתב הגנתו כי יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף מחמת העדר עילה, העדר יריבות. בכתב ההגנה נטען, כי הנתבעת 3 (ענבל אירועים בע"מ) היא זו בלבד אשר הפעילה את האולם. הנתבע 5 טען, כי אחריותו כבעל מניות בנתבעת 3 הינה מוגבלת לשלם לחברה את הסכומים שהתחייב לשלם בעבור רכישת מניותיה בעת הקצאת מניות מהחברה אליו. לטענתו, אין לצד ג' כל זכות תביעה כנגד בעלי המניות. לטענתו השירותים כלל לא ניתנו לו, אלא לנתבעת 3. לפיכך טען נתבע זה, כי יש לסלק התביעה על הסף כנגדו מחמת חוסר יריבות והעדר עילה.
51. בסיכומיו זנח הנתבע 5 זנח את הטענות בקשר לסילוק התביעה מחמת העדר עילה ויריבות וכן זנח את הטענות שעניינן ב"עיקרון הגבלת האחריות". נתבע 5 טען בסיכומיו, כי הוא אינו פעיל, נמצא במצב כלכלי קשה, אב לילדה עם נכות 100% לצמיתות וכי הוא חידש את ההליכים של פשיטת הרגל שלו בשל המצב אליו נקלע לאור ניהלו הנתבעת 3 (ראו סעיף 2(ד) לסיכומים).
52. בהקשר זה אציין, כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ראו למשל – ע"א 3250/02 וינצלברג נ' ש.א. דיזל פרטס בע"מ ([פורסם בנבו], 7.7.2005)). בנוסף, טענות הנתבע 5 הנ"ל בדבר מצבה הבריאותי של ילדתו נטענו לראשונה בסיכומים, וכלל לא אוזכרו בתצהירו. ההלכה בדבר הרחבת חזית בסיכומים אף היא ידועה, ולפיה, אין להתיר הרחבת חזית שכזו.
53. בנוגע לטענות הנתבע 5 בדבר הליכי פשיטת הרגל, הרי שבאת כוחו של הנתבע 5 בהליך פשיטת הרגל (עו"ד אדל דדון) אמנם התייצבה לדיון בתיק דנן ביום 14.11.18, ובמעמד התייצבותה כאמור הצהירה לפרוטוקול, כי כנגד הנתבע 5 טרם ניתן צו כינוס נכסים. עם זאת, מהמועד הנ"ל ועד לכתיבת שורות אלו לא טרח הנתבע 5 לעדכן את בית המשפט בדבר מצבו המשפטי בהליכים הללו, ללא כל הסבר בעניין. בסיכומיו ציין הנתבע 5, כי הוא: "חידש את ההליכים של פשיטת הרגל", יחד עם זאת לא הוצגו בפני כל ראיות לעניין אותו חידוש נטען.
משכך גם טענות אלו נדחות באשר המדובר בטענות שלא הוכחו.
54. בכתב הגנתם טענו הנתבעים הנ"ל כולם (1-2, 4-5) כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית (ראו סעיפים 14 ו – 20 לכתב ההגנה). המדובר בטענה שככל לא פורטה ובוססה, אף לא בסיכומים. משכך אני דוחה אותה.
מכאן לטענת השיהוי שהעלו הנתבעים.
שיהוי :
55. עוד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי התובעות השתהו בהגשת תביעתם (משנת 2007-2015) ומשכך יש לדחות את תביעתם. לטענתם, לו היו התובעות פועלות בזמן היו הנתבעים יכולים לגבות את הסכומים מבעל האירוע ו/או התקליטן, ובכך להיפרע בזמן אמת.
56. גם טענה זו יש לטעמי לדחות.
57. על פי הפסיקה על הטוען לשיהוי להוכיח, כי התובע נהג כמי שזנח את זכות התביעה העומדת לו, או כי הנתבע הסתמך על התנהגותו של התובע ושינה את מצבו לרעה (ראו ע"א 69/84 אתל שפר נ' תדע בונה, מ(2) 645 (1986)). עוד נקבע בפסיקה, כי איחור בהגשת תביעה, כשלעצמו, אינו מעיד על ויתור או מחילה על זכות התביעה. קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה, כאשר טענה מסוג זה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה (ראו לעניין זה למשל ע"א 2919/07 מדינת ישראל נ' גיא – ליפל (19.9.10), וכן רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (20.6.10)).
58. ההלכות שנקבעו בעניין השיהוי חלות ביתר שאת כאשר מדובר בהגנה על זכות קניינית. נקבע, כי לעיתים רחוקות יסיק בית המשפט כי אדם ויתר על זכותו הקניינית בנכס בעל שווי ממשי בשל כך שהשתהה בהגשת תביעה לשם מימושה (ראו גם ע"א 5574/09 הזימה נ' קק"ל (16.11.11)). בענייננו אין חולק כי מדובר בזכות קניינית.
59. בחינת האמור לעיל מובילני למסקנה, כי יש לדחות את טענת השיהוי. הנתבעים לא טענו ובוודאי שאף שלא הוכיחו כי התובעות התנהגו כמי שזנחו את תביעתם. יתרה מכן, הנתבעים אישרו בכתב הגנתם, כי אקו"ם פנתה אליהן וכי נציג הנתבעת 3 נפגש עימם בעניין זה, כך שהנתבעות אישרו למעשה שהתובעות לא זנחו את זכות התביעה העומדת להם. משכך, לא יכולה לעמוד לנתבעים הטענה כי הם הסתמכות על התנהגות זו של התובעות (זניחת התביעה), ושינו את מצבם לרעה.
60. לסיכום – אני דוחה את כל הטענות המקדמיות של הנתבעים (העדר עילה, יריבות , היותה של התביעה טורדנית וקנטרנית וכן סילוקה של התביעה מחמת שיהוי שבהגשתה).
61. אציין, כי בכך לא תם העניין, באשר על התובעות מוטל הנטל להוכיח את תביעתן, ובכלל זה ביחס לזיקה הנטענת ביחס לכל אחד מהנתבעים שנתבעו. התובעות צרפו את נתבעות 1-3 לכתב התביעה משום שעל פי טענתן המדובר הוא בחברות שונות אשר הפעילו ו/או היו מפעילות בתקופות שונות ביחד ולחוד את האולם. כמו כן לכתב התביעה צורפו הנתבעים 4-5 מאחר ועל פי הנטען, היו אלו הבעלים ו/או המנהלים ו/או המפעילים של האולם, וככאלה (וגם כבעלי מניות בחברה ראו סעיף 7 לכתב התשובה) אחראים באופן אישי למעשה ההפרה.
62. הנתבעים מנגד (למעט הנתבעת 3) כאמור הכחישו את מעורבותם הנטענת הנ"ל. בכתב ההגנה אושר, כי רק הנתבעת 3 הפעילה את האולם בתקופה הרלוונטית (ראו סעיף 24 לכתב ההגנה). זה המקום לציין, כי לגבי נתבעת זו נטען, כי היא אינה פעילה עוד (וכי היא חדלה מלפעול בחודש 1/2016), אלא שגם טענה זו איני מקבל.
ראשית, כעולה מתמצית רישום (רשם החברות) שצורפה על ידי הנתבעים עולה כי נתבעת זו עדיין פעילה. שנית, אמנם אך בנוגע לנתבעת זו צרפו הנתבעים מסמך החתום על ידי רואה חשבון ובו שכותרתו: "אישור בדבר פעילות החברה" ובו צוין, כי הנתבעת 3 היתה פעילה מיום 1.9.06 ועד ליום 31.1.16. יחד עם זאת אישור זה אינו מלמד, כי הנתבעת 3 אינה פעילה יותר ממועד 2/2016 ואילך, אלא אך, כי היתה פעילה בין המועדים הנ"ל.
63. לפיכך לגבי נתבעת 3 אין מחלוקת כי היא הפעילה את האולם בתקופה הרלוונטית.
64. באשר ליתר הנתבעים אציין, כי טענות התובעות אודות הזיקה הנטענת של כל אחד מהנתבעים אלו (1-2, 4-5) הוכחו בפניי.
65. אתחיל דווקא בנתבעים 4-5: לגבי נתבעים אלו הפנתה אקו"ם לתצהירו של מר שמואל שחף (אותו חוקר שנשלח מטעם אקו"ם לבצע חקירה באולם). מתצהירו של הנ"ל עולה, כי ביום 6.3.11 הוא התקשר לאולם בשעות הערב למספר הטלפון 04-6734888 ושוחח עם הנתבע 5. במסגרת שיחה טלפונית זו הודה הנתבע 5, כי הוא מנהל את האולם ביחד עם אמו – הנתבעת מס' 4 (ראו סעיף 3 לת/3). מר שחף הנ"ל צרף לתצהירו את תקליטור השיחה הנ"ל, ולאחר שהאזנתי לו מצאתי, כי אכן עולה ממנו, כי הנתבע 5 אישר, כי הוא ואמו (הנתבעת 4) מנהלים את האולם.
לא למותר להעיר, כי הנתבעים כלל לא ניסו לסתור את הצהרתו הנ"ל של מר שחף, לא בתצהיר מטעמם, לא במסגרת חקירתו הנגדית של מר שחף ואף לא בסיכומיהם, ואף מהלך זה מחזק את המסקנה, ביחס לזיקה הנטענת של הנתבעים 4-5.
66. עוד אציין, כי מחומר הראיות עולה, כי בחודש 11/2009 הורשעו נתבעים 4-5 בהפעלת האולם דנן, וזאת ללא שהיה בידם רישיון עסק (ראו פסקי הדין שצורפו במסגרת נספח 29 ל- ת/4). כאשר נשאל הנתבע 5 אודות עניין זה השיב: "זה לא נכון בדיוק...אותי הרשיעו שם בלי שאין לי עניין אפילו להיתבע... אני לא קשור לנתבעת 2" (בעמ' 16 שורה 24), וזאת על אף שבגזר הדין עולה מפורשות, כי: "הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. הנאשמים הפעילו אולם שמחות ללא שהיה בידם רישיון עסק".
משכך, אף ראיה זו מעידה כי לנתבעים 4-5 קיימת זיקה כנטען בתובענה דנן (הפעילו ו/או ניהלו את האולם).
67. אף לגבי הנתבעת 2 מצאתי כי הוכחה הזיקה הנטענת שבכתב התביעה.
ראשית, אף נתבעת זו הואשמה בפסקי הדין הנ"ל, לאחר שהפעילה את האולם ללא רישיון עסק. בנוסף, כעולה מנספח 29 לת/4, הרי שנתבעת זו הגישה תביעה בחודש ינואר 2015 בנוגע לאירוע שהתקיים באולם דנן בשנת 2014. קרי, המדובר בנתבעת חיה וקיימת, ולא נתבעת שאינה פעילה כגרסת הנתבעים.
לא למותר להעיר, כי כאשר נשאל הנתבע 5 אודות פסק דין הנ"ל שבו היתה נתבעת 2 כתובעת (בעמ' 16, שורות 15-17) הוא השיב כדלקמן –
"זה פס"ד שאני קיבלתי אותו, ענבל אירועים היתה אמורה להזדכות עליו, היות ואני חייב כסף ולא היה לי איך לשלם אז אמרתי לאולמי ענבל בע"מ תקחו את החומר, תשיגו משם מהתביעה, מה שיהיה לכם שמה, לפחות תזכו אתם. התביעה הוגשה על שם הנתבעת 2 כי הייתי חייב להם כסף".
68. לא רק שמדובר לטעמי בגרסה שאין לה כל תימוכין וביסוס, אלא מדובר בגרסה העומדת בסתירה אל מול הגרסה שהציגו הנתבעים, ולפיה נתבעת זו בכלל חדלה מלהתקיים עוד בשנת 2003. שהרי, ככל וחדלה נתבעת זו מלהתקיים כאישות משפטית (לפי שיטתם של הנתבעים, עת הפנו לרישום רשם החברות), ברי שאין היא יכולה להגיש כל תביעה.
משכך גם באשר לנתבעת 2 מצאתי, כי היא נתקיימה לגביה זיקה כנטען בכתב התביעה (הפעילה את האולם).
69. ומכאן לנתבעת 1. ביחס לנתבעת זו הציגו התובעות את נספח 11 לת/4. המדובר הוא במכתב מיום 28.7.09 שנכתב במענה לפנייתם של התובעות, ובו צוין (בין היתר) כדלקמן :
"אבקש לפנות לחברה בלבד, החברה תעמוד בהתחייבויותיה.
פרטי החברה להלן – מריומה ובן עזרא מתן שירותי גביה ותנועה בע"מ ח.פ. 51-312676-3...
בתודה
שמעוני יריב" .
הנתבע 5 הכחיש כי הוא שלח את המכתב הנ"ל. הוא העיד כי אינו יודע מי שלח מכתב זה, וכי מדובר במכתב שנשלח על : "נייר רגיל". (ראו בעמ' 16, שורות 2-10).