[...] חוק המכר הבינלאומי עניינו בעיסקאות בינלאומיות, שבהן הוודאות המשפטית היא בעלת חשיבות רבה. עצם חקיקתו של החוק נועדה ליצור ביטחון משפטי בדרך של יצירת אחידות ומניעת החלת דיניה הפנימיים של כל מדינה ומדינה. עיסקאות בינלאומיות מבטאות, לעתים, מעברים רבים של המוצר, מארץ לארץ, עד הגיעו לידי הצרכן. קביעה מהירה של המצב המשפטי הכרחית כדי ליצור ודאות בזכויותיהם ההדדיות של כל המעורבים בעיסקה. קביעת תקופת התיישנות של שנה אחת איננה נעוצה בטעם המרכזי המקובל של התיישנות, היינו שמירת ראיות, אלא לשם קביעה מהירה של המצב המשפטי בין הצדדים לעיסקה..." (ע"א 132/85 אמרופא א.ג. נ' ה.ש.י. המגדר - תעשיות פלדה בע"מ, מא(4) 477, 487 (1987)).
12. בנוסף, בבוא בית המשפט לקבוע את הפרשנות הראויה להוראות אמנה, עליו להיעזר באופן שבו זו פורשה בפסיקה הזרה (עניין Polska, בעמ' 227; עניין Bellina, בעמ' 796), בוודאי כשמדובר בפרשנות אמנה שתכליתה, בין היתר, להביא להאחדת הדין. עיון בפסיקה הזרה מגלה כי תביעה שהוגשה על-ידי מי שאינו זכאי לכך, לא יכולה להיחשב לתביעה העוצרת את מירוץ ההתיישנות. ראו, למשל, The “Nordglimt” [1988] Q.B. 183, 192-193 (להלן: עניין Nordglimt):
Somebody who has no title to sue the carrier, as was the case in Cia Colombiana de Seguros v Pacific Steam Navigation Co, clearly cannot suffice to prevent the carrier from being discharged from liability: "'Suit brought' must mean suit brought by the person properly entitled to bring it" […] The plaintiff must accordingly be the competent plaintiff in respect of the cause of action which he is seeking to assert in the subsequent proceedings (emphasis added)
וראו גם Compania Colombiana de Seguros v. Pacific Steam Navigation Co., [1965] 1 Q.B. 101, 129 (להלן: עניין Compania Colombiana); Transworld Oil (USA) Inc v. Minos Compania Naviera SA [1987] 2 Lloyd's Rep. 48, 58; 2 William Tetley, Marine Cargo Claims 1673 (4th ed. 2008).
מהאמור לעיל נובע כי על-פי הוראת סעיף III(6) לכללי האג-ויסבי, לא ניתן לראות בתביעה שהוגשה על-ידי מי שאינו זכאי לכך כתביעה העוצרת את מירוץ ההתיישנות.
13. ועתה לתביעת הפניקס. כזכור, ביום 5.4.2016, עובר לחלוף שנה מהיום שבו הטובין אמורים היו להימסר, הגישה הפניקס – מבטחת המטען – תביעה כנגד האנייה בגין הנזק שלכאורה נגרם למטען, אשר נסתיימה בהסדר פשרה בין הצדדים. האם יש בתביעה זו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות ולאפשר למילובר אגש"ח להגיש תביעה לאחר חלוף שנה מהמועד שבו התביעה אמורה הייתה להתיישן? במילים אחרות, האם הגשת תביעה על-ידי מבטח כנגד מוביל ימי, עוצרת את מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעת בעל המטען המבוטח את המוביל הימי? אני סבור כי התשובה לכך שלילית.