מבחינה לשונית, דעתי היא כי ככל שהוגשה תביעה תקינה בין צדדים מתאימים, לשון צמד המילים "הוגשה תביעה" אינה חד משמעית. זאת ביחס לשאלה האם תביעה שהוגשה על-ידי תובע מסוים, יכולה לעצור את מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעתו של תובע אחר, או שמא החריג של הגשת תביעה אחרי השנה, חל רק כאשר אותו תובע הגיש את התביעה המוקדמת והמאוחרת. מכאן שיש לפנות לתכלית הסעיף.
כאמור, בעת הכרעה בשאלה פרשנית זו יש לשאוף לפרש את כללי האג-ויסבי באופן שיקדם את אחידות הדין. הדבר נכון, ככלל, ביחס לכל מקרה של פרשנות כללים שמקורם באמנות ובמסמכים בין-לאומיים, ובפרט ביחס לכללים שתכליתם היא, בין היתר, לקבוע רמת אחריות אחידה במדינות שונות על רחבי הגלובוס. אלא שבעוד שישנה תמימות דעים לגבי כך שרק תובע בעל זכות תביעה יכול לעצור את מירוץ ההתיישנות, לא ברור האם תביעה שהוגשה על-ידי מי שזכאי לכך, יכולה למנוע התיישנות תביעה שהוגשה על-ידי תובע אחר, אשר גם הוא זכאי לתבוע את אותו הנתבע.
בעניין Compania Colombiana הוגשה תביעה נגד בעלים של אנייה לבית משפט בניו יורק בטרם חלפה שנה ממועד מסירת הטובין או מהמועד שהם היו אמורים להימסר, וזו נדחתה מטעמים של היעדר סמכות. חמש שנים לאחר מכן הוגשה תביעה נוספת בבריטניה, ובית המשפט קבע כי הגשת התביעה בניו יורק לא עצרה את מירוץ ההתיישנות, בין היתר משום שהביטוי "אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט" לא מתייחס לתביעה שהוגשה במסגרת הליך אחר בפני פורום אחר, ובלשון כב' השופט J Roskill:
I think that the true proposition in English law is this: that where in an action in the English courts the plaintiff seeks relief and the defendant pleads limitation, the issue which an English court has to determine is whether the action before the court, and not some other action, has been instituted within the relevant limitation period (emphasis added).
על פניו פסיקה זו מלמדת כי לא ניתן לעצור את מירוץ ההתיישנות במקרה שמדובר בהליכים מקבילים שהוגשו בפני פורומים שונים. ברם, כפי שהובהר היטב בעניין Polska (בעמ' 227-225), אין בפסק דין זה כדי לסייע לענייננו, הן משום שתחולתו מוגבלת לנסיבות המיוחדות שהתקיימו בגדרו, שעיקרן היעדר סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה הראשונה שהוגשה; הן משום שהוא נשען בעיקר על תפיסת הדין האנגלי בסוגיה, ולא על שיקולים פרשניים המותאמים לכללי האג-ויסבי; והן משום שבשנים הרבות שחלפו מאז מתן פסק הדין, למעלה מחמישה עשורים, הועלתה כנגדו ביקורת רבה בספרות ובפסיקה הזרה ונראה שחל בו כרסום. כך, למשל, בפסק הדין Hispanica de Petroleos SA v Vencedora Oceanica Navegacion SA, [1986] 1 Lloyd’s Rep 211, 231 הבהיר בית המשפט לערעורים, בהיותו ערכאה גבוהה יותר מזו שקבעה את עניין Compania Colombiana, כי אין לראות בעניין זה כבעל תחולה כללית. כך הובהר גם בפסק הדין בעניין Deep Sea Maritime Ltd v Monjasa A/S [2018] EWHC 1495, paragraph 92 (Comm), בהתייחסו לעניין Compania Colombiana: