[T]he circumstances of international litigation are too complex and diverse for that simple answer to prevail. Issues arose as to the treatment of actions for the arrest of ships […]; the position where a court with jurisdiction decided that another court with jurisdiction was a more convenient forum for the determination of the dispute; or clauses which gave an option (perhaps an asymmetric one) to elect for a particular forum which might only be exercised after proceedings had been commenced. Court decisions grappling with these issues have led to a considerable gloss on the words of Article III Rule 6. The author of Voyage Charters (4th ed., 2014) at 85.185 describe the position as follows:
'It was once thought that suit must be brought in the same jurisdiction in which the dispute is ultimately decided and that the bringing of suit in other jurisdictions did not prevent a claim being time-barred before the correct court if suit before that court was not brought in time; it was thought that the words 'unless suit is brought within one year' mean 'unless the suit before the court is brought within one year' and not 'unless the suit is brought anywhere within one year … The universal application of that approach was undermined and its underlying correctness challenged such that it may be said with some confidence that the law is now that proceedings do not have to be brought in the same forum as that in which the claim is ultimately determined'.
נראה אפוא כי הפסיקה הזרה מלמדת כי על אף ההלכה שנקבעה בעניין Compania Colombiana, הליכים מקבילים שהוגשו בפני פורומים שונים אכן יכולים לעצור את מירוץ ההתיישנות. כך גם פסק בית משפט זה בעניין Polska, בקובעו כי הגשת תביעה בבית משפט מוסמך כלשהו בתוך תקופת השנה (באותו עניין הוגשה התביעה בניו יורק), על-ידי מי שזכאי לכך, מספיקה על-מנת לעצור את מירוץ ההתיישנות עבור תביעה שהוגשה בישראל. אלא שהפסיקה הזרה שהציגו הצדדים בפנינו (לרבות עניין Nordglimt שאליו התייחסה המשיבה בהרחבה), כמו גם עניין Polska הישראלי, התמקדו בעיקרם בשאלה אחרת, והיא האם תביעה שהוגשה על-ידי מי שזכאי לכך, בפני פורום זר המוסמך לדון בתביעה, יכולה לעצור את מירוץ ההתיישנות עבור תביעה אחרת, בין אותם צדדים (או בין צדדים בעלי זיקה רלוונטית), שהוגשה בפני פורום אחר. דהיינו, הגורם המשתנה שנדון בפסיקה זו הוא פורום הגשת התביעה, בעוד שבענייננו הגורם המשתנה בין התביעות הוא הצדדים לתביעה, וליתר דיוק – זהות התובעת. כזכור, בתביעה הראשונה התובעת היא הפניקס – מבטחת המטען, בעוד שבתביעה השנייה התובעת עתידה להיות מילובר אגש"ח – היא בעלת המטען והצד החתום על שטר המטען.