10. ועתה לענייננו. כאמור, ישנן שתי תביעות אשר הוגשו כנגד האנייה עובר למועד התיישנות התביעה – דהיינו תוך תקופת השנה – תביעת מילובר תערובות ותביעת הפניקס. האם אחת מהן יכולה לעצור את מירוץ ההתיישנות? ובמילים אחרות, האם אחת מהן עונה לדרישת "אלא אם כן הוגשה תביעה", המופיעה בסעיף III(6) לכללי האג-ויסבי? נדון תחילה בתביעת מילובר תערובות, שכזכור נקבע לגביה שהיא נעדרת זכות תביעה כנגד האנייה בגין הנזק שלכאורה נגרם למטען. קביעה זו נשענת על ממצאים עובדתיים של ערכאות קמא, שלא מצאתי סיבה להתערב בהם וזו נקודת המוצא של דיון זה.
מילובר תערובות מתמודדת עם קושי זה בטענה כי ניתן לתקן את כתב התביעה כך שהתובעת תהא מילובר אגש"ח, הגם אם התיקון ייעשה בחלוף שנה מהמועד שבו הטובין אמורים היו להימסר. הטעם לכך, לתפיסתה, הוא שמדובר בתיקון טכני בלבד – כתב התביעה בשני המקרים יהא זהה, פרט לשם התובעת. במצב דברים זה, לטענתה, אין לראות במועד התיקון כמועד הגשת התביעה לצרכי התיישנות, אלא במועד הגשת התביעה המקורית (וליתר דיוק, המועד שבו האנייה הוספה כנתבעת בתביעת מילובר תערובות – 24.4.2016). דא עקא, האנייה טוענת כי תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי אינה מאפשרת זאת, שכן היא קובעת כי "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לעניין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן". דהיינו, לפי תקנה זו, במקרה שמילובר תערובות תתקן את כתב התביעה כך שהתובעת תהא מילובר אגש"ח, יראו במועד התיקון כמועד הרלוונטי להתיישנות התביעה, והרי מועד זה הינו לאחר שחלפה שנה מהיום שבו הטובין אמורים היו להימסר, כלומר לאחר שזכות התביעה כבר פקעה ואיננה עוד.
מילובר תערובות טענה בתגובה כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, על אף הוראת תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לאפשר את תיקון כתב התביעה כך שמילובר אגש"ח תהיה רשומה כתובעת, וזאת מבלי שיראו במועד התיקון כמועד הרלוונטי למניין תקופת ההתיישנות, משום שהתיקון לא יוביל לחריגה מעילת התביעה המקורית (וראו ע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.5.2012) (להלן: עניין אשתייה); רע"א 2607/12 אל על נתיבי אוויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (29.4.2012) (להלן: עניין אל על)).
כאן המקום להעיר כי לצורך ניתוח טיעונה של מילובר תערובות, לא אכריע בדבר הקשר המשפטי שבין תקנה מתקנות סדר הדין האזרחי שעניינה התיישנות, לבין השפעתה על כללי התיישנות שאינם מכוח חוק ההתיישנות, אלא ממקור אחר (וראו בהקשר זה ד"נ 36/84 טייכנר נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589 (1987) (להלן: עניין טייכנר), שם נדונה שאלת תחולת הסדרי חוק ההתיישנות הכללי על הסדרי התיישנות בחוקים ספציפיים, ובפרט על ההתיישנות המהותית המקוצרת הקבועה באמנת ורשה). הסוגיה לא הועלתה על-ידי מי מהצדדים וניתן לדחות את טענתה של מילובר תערובות גם מבלי להידרש לשאלה הכללית בדבר תחולתה של תקנה 26(ב). לצורך העניין אניח, כעמדת מילובר תערובות, כי התקנה רלוונטית. תחילה אציג מדוע אין בפסיקה שהוצגה על-ידי מילובר תערובות כדי לסייע לה, ולאחר מכן אראה מדוע ניתוח פרשני של התיבה "הוגשה תביעה" אינו מאפשר לתביעת מילובר תערובות לעצור את מירוץ ההתיישנות, בין אם על דרך של תיקון כתב התביעה ובין אם בדרך אחרת.