ראשית, עניין אשתייה והפסיקה שקדמה לו (ראו את המקורות המובאים שם, בפסקה 11) מתייחסים להתיישנות דיונית, אך ענייננו עוסק בהתיישנות מהותית שמשמעותה פקיעתה של זכות התביעה, שחלפה לה מן העולם ואיננה עוד. נוכח שוני זה קשה להחיל, בוודאי באופן ישיר, את הפרשנות שניתנת להוראות העוסקות בהתיישנות דיונית, על הוראות העוסקות בהתיישנות מהותית (וראו גם עניין טייכנר, פסקאות 5-4 לפסק דינו של השופט ג' בך). התיישנות דיונית, מטבעה, מכירה בקיומה של הזכות גופה ולכן המתח בין ההיבט המהותי וההיבט הדיוני קיים, ועל הפרשן להביא אותו בחשבון. אלא שמתח זה כלל איננו קיים במקרה של התיישנות מהותית השוללת מניה וביה את עצם הזכות. לכן ריכוך הוראת התיישנות מסוג זה דורש לעבור משוכה גבוהה יותר מזו הנדרשת במקרה של התיישנות דיונית. ודוקו: אין זה אומר שבשדה הפרשנות מדובר בקווים מקבילים שלעולם לא יפגשו, אך ישנם מקרים שאופייה של ההתיישנות יביא לתוצאות פרשניות שונות. הלשון, ההקשר והתכלית הם אלה אשר יקבעו, אך סוג ההתיישנות – מהותית או דיונית – מהווה שיקול ממשי.
שנית, כדי לאפשר תיקון כתב תביעה מבלי שהוא ישפיע על תקופת התיישנות התביעה, נדרש שכתב התביעה המקורי יגלה עילה כנגד הנתבע ויפרט, אפילו על דרך החסר, את העובדות המקימות לנתבע חבות. ראו, למשל, את האמור בע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד פ"ד לד(4) 126, 132 (1980):
יכול וכתב התביעה המקורי מגלה עילה, אך ברצונו של התובע להביא בו שינוי, ויכול שכבר מלכתחילה לא הקים התובע עילת תובענה שלמה ובקשת התיקון באה להשלים את החסר. במקרה הראשון אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והוא – כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה, כהגדרתה הרחבה. במקרה השני השאלה היא אך זאת: אם כלל כתב התביעה העיקרי מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם משתמעת, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע (ההדגשה הוספה; להרחבה, ראו חבקין, בעמ' 59-58).
ברם, כתב התביעה המקורי לא יכול לגלות עילת תביעה כנגד הנתבע ולבסס את חבותו, שעה שלתובע אין כל זכות תביעה כנגד הנתבע ביחס לסעד אותו הוא מבקש. להשקפתי, וכפי שהבהרתי בהקשר אחר, זהות הצדדים הינה חלק אינטגרלי מהמונח "עילה" לצרכי דיני ההתיישנות, שכן הצדדים מהווים חלק מהעובדות החיוניות הנדרשות לביסוס התובענה, והדברים יפים אף בענייננו (וראו ע"א 8121/16 פלוני נ' שעבאני, [פורסם בנבו] פסקה 8 (13.12.2018) (להלן: עניין שעבאני)). לפיכך, מקום שבו אין יריבות בין הצדדים לכתב התביעה, לא ניתן לבסס את חבותו של הנתבע, ובמקרה כזה לא ניתן לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת או החלפת בעל דין, מבלי שהתיקון ישפיע על מניין תקופת ההתיישנות. כך בוודאי כאשר התובעת המקורית הינה אישיות משפטית קיימת, משוללת זכות תביעה, שהחליפה אישיות משפטית קיימת אחרת. זה איננו תיקון טכני. יובהר כי דינה של טעות קולמוס בשם התובעת שתוקנה בחלוף השנה מעורר שאלה אחרת, של תיקון טכני מובהק, אשר אינה נדרשת להכרעה כאן.