10. בן שושן טענה בבקשתה לצירוף ראיות מיום 11.4.2019 גם טענת "אינני מחזיק" מצומצמת בהיקפה, ביחס לחניון ברח' רענן: אפילו תיחשב החברה מחזיקה עד לשנת 2012, הרי שהנכס נהרס, למעלה משנה טרם שהעירייה ערכה ביקורת במקום, שאז מצאה כי אינו משמש חניון, וחדלה מלחייב את החברה. אולם כל הקשיים שנזכרו לעיל בדרך הילוכן של דרך הנדלן ובן שושן בעינם, וכל שנאמר בהחלטתי מיום 24.4.2019 ביחס לאותה בקשה אף הוא בעינו. ובתמצית: אם המחזיקה (שהכחישה החזקתה) בחרה שלא למסור הודעה על הפסקת החזקתה בנכס, נוכח הריסתו הנטענת, כחובתה בפקודת העיריות אם חפצה לחדול מלהיות מחויבת בארנונה, הרי שהמקרה דנן ודאי אינו מן החריגים הפסיקתיים שבהם ניתן להטיל על העירייה את החובה לעדכן את הרישום באופן עצמאי (בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.2008)). קל וחומר כאשר לא עולה טענה בעניין במועד, ואף כאשר מועלות טענות, אין בהן לאפשר לבית המשפט לגלות, שנים רבות לאחר מעשה, עד מתי בדיוק המקום חניון (והשוו, לעניין הימנעות בית המשפט מלהידרש לשאלות עובדתיות וטכניות שהיה לבררן לפני ועדת הערר, ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ''ד נו(2) 773 (2002)).
11. כל האמור עד הנה כוחו יפה גם לטענות שהעלתה בן שושן לעת סיום ההליך לעניין השטחים המדויקים של החניונים, שאותם היה לחייב בארנונה. טענות מאוחרות, בלתי מפורטות, בלתי ניתנות לבירור אמיתי בדיעבד גם כאשר הועלו באיחור, וכאלה שבאופן מובהק מקומן היה בגדרי "דרך המלך" של הערר המינהלי, לא עתה.
12. סיכום ביניים: חוב הארנונה של דרך הנדלן משנת 2011 ואילך, ביחס לשני החניונים שבהם החזיקה (בדרך שלמה עד שנת 2015, ברח' רענן עד שנת 2013), זה שניתן לייחסו לבן שושן ככל שיימצא שמתקיימת עילה להרמת מסך בין החברה לבינה, עולה על הסכום שבחרה העירייה לתובעו, קרי 2.5 מיליון ₪. עתה ניתן לפנות לשאלה הבאה, והיא, האם ניתן לייחס לבן שושן חובה אישית לשאת בחוב מכוח הרמת מסך, זו שבחוק החברות, או הסטטוטורית שבחוק ההסדרים.
ב. הרמת מסך מכוח העקרון הכללי שבחוק החברות
13. נתיב ראשון של הרמת מסך שהעירייה הולכת בו, ודי לה כמובן בנתיב אחד שיובילה בהצלחה ליעדה, הוא מכוח חוק החברות. סעיף 6 לחוק החברות, מכוחו ניתן לטעון להרמת מסך בין חברה ובעל מניה בה, מורה כך בחלקיו הרלבנטיים, בנוסחו לאחר צמצום היקפו בשנת 2005: