40. מקרה דומה נדון בע"א (מחוזי ת"א) 1435/01 קורט נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (15.7.2003), שם דובר בביטוח נכס שהוגדר בפוליסה כ"מועדון זמר", בשעה שבפועל הוא שימש למופעי חשפנות והימורים. בית המשפט (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו, מ' רובינשטיין) קבע כי "מבטח סביר לא היה לוקח על עצמו ומבטח בית עסק המנהל משחקי הימורים, ובאשר למועדון חשפנות הרי שקיים סיכוי סביר כי חברת הביטוח היתה גובה פרמיה גבוהה ביותר במידה והיתה מוכנה לקבל אחריות ולבטח את המקום, כל זאת, לאור השוני המהותי ברמת הסיכון" (פס' 5 לפסק הדין). מאמירה זו משתמע כי בית המשפט דן בטענה באספקלריא של החמרת סיכון לפי סעיף 18 לחוק (ראו גם התייחסות לפסק הדין אצל אליאס בעמ' 872 ה"ש 35). עם זאת, בשורה התחתונה, בית המשפט דחה את הערעור בקבעו כי "למעשה די בקביעה ובמסקנה כי השימוש במועדון היה שונה תכלית שינוי מהאמור בתיאורו של המערער בהצעת הביטוח, ומדובר בשינוי בסיסי ומהותי ביותר, על מנת להגיע למסקנה בדבר דחיית תביעתו כנגד המשיבה" (שם, ההדגשה הוספה – י"ע). מאמירה זו ניתן להסיק כי בית המשפט ראה את ייעודו החדש של הנכס בתור סיכון חדש שלא נכנס מלכתחילה בגדרה של הפוליסה.
--- סוף עמוד 28 ---
יצויין כי גישה זו, העולה כאמור בקנה אחד עם פסק הדין בעניין פרנקו – ולפיה שימוש בנכס לייעוד שונה מזה שהוגדר בפוליסה שולל את הכיסוי הביטוחי ואינו מהווה החמרת סיכון – קיבלה תימוכין בספרות (ראו אצל ולר בעמ' 462 ה"ש 26, הסבור כי "במקרה שבו מדובר בפעילות עסקית בעלת אופי שונה... ייתכן שיהיה מקום לומר שהסיכון המבוטח חלף מן העולם").
41. הצורך להבחין בין סיכון שהוחמר לסיכון חדש לא פסח על עולם ביטוחי הרכב, ובפועל נראה כי רובם המכריע של המקרים בהם התעוררה סוגיה זו נסב על תביעות פח למיניהן (נזכיר בהקשר זה את המסמך שהוגש מטעם היועמ"ש, בו צוין כי ביטוח רכב הוא מוצר נפוץ ביחס לביטוחי רכוש אחרים וכי שכיחות הגשת תביעות בתחום זה הינה גבוהה).
מן המפורסמות הוא, שחברות הביטוח נוהגות לכלול תניות שונות בפוליסות ביטוח רכב שנועדו לתחוֹם את הסיכון הביטוחי, שחלקן מתייחסות למאפיינים של הנהג הרכב. כך, למשל, מוּכּרות תניות המגבילות את זהות הנהג, כגון תנייה הנוקבת באופן מפורש בשמותיהם של הנהגים הרשאים לנהוג ברכב; תנייה המתייחסת למספר האנשים הרשאים לנהוג ברכב; מגבלות גיל למיניהן (כבמקרה דנן); מגבלות המתייחסות לפרמטרים כמו ותק הנהיגה של הנהג, פרק הזמן בו הוא מחזיק רישיון נהיגה בתוקף, העבר התעבורתי שלו, וכיוצא באלה תניות ומגבלות (במסמך שהוגש מטעם היועמ"ש נאמר כי נכון להיום קיימות 25 שאלות חיתום המתייחסות למאפייני הנהג). עיון בפסיקה, בעיקר של בתי משפט השלום, מעלה כי קיימות אסכולות שונות בנוגע לדרך סיווגן של תניות מסוג זה, הגם שניכר כי בכל הנוגע לסוגיה הנקודתית שלפנינו – טיבה של מגבלת גיל – רובם המכריע של פסקי הדין תומך בגישה שננקטה על ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי במקרה שלפנינו. לאמוֹר, אי עמידה במגבלת גיל שוללת מן המבוטח את זכותו לקבל תגמולי ביטוח, ואינה מהווה 'החמרת סיכון' כמשמעה בסעיף 18 לחוק.