--- סוף עמוד 47 ---
המבקש לעקוף את התנאים שנקבעו בפוליסה בידיעתו, ושהופיעו על גבי הפוליסה בהתאם לדרישות הדין.
אכן, תכליתו הפרו-צרכנית של חוק חוזה הביטוח היא מרכזית וחשובה, וראוי לקדמהּ ולפרש את הוראות החוק לאורה. אולם תכלית זו לא נועדה לקעקע את יסודותיו החוזיים של חוזה הביטוח, לפרוץ את גבולותיו, ולהטיל על חברות הביטוח אחריות בגין סיכונים שנותרו מחוץ לגבולות הפוליסה על פי בחירתו של המבוטח.
הערה לפני סיום
65. היועמ"ש טען בעמדתו כי יש ליתן משקל לשאלת מודעותו של המבוטח להיקף הכיסוי הביטוחי שרכש. מדובר בטענה שהיא בבחינת המובן מאליו. החובה המוטלת על חברת הביטוח לפרט או להבליט כל תנאי או סייג לחבותה, היא חובה סטטוטורית המעוגנת בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, והפרתה שוללת מהמבטחת את האפשרות להסתמך על התנאים והסייגים שלא עמדו בדרישה זו. על חברת הביטוח אף מוטלת החובה לוודא כי המבוטח מודע לקיומם של תניות הפטור והסייגים המופיעים בפוליסה (פסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 774-773 (1995); עניין אלומיניום, פסק דינה של השופטת ברק-ארז; אליאס, עמ' 714-709; על חובתו של סוכן הביטוח כלפי המבוטח בהקשר זה, ראו גם רע"א 5695/06 סייף נ' מרעי, [פורסם בנבו] פס' 15 (21.9.2009)). ממילא, הנחת המוצא לכל הדיון בפסק דיננו היא כי המבוטח מודע לטיב המוצר הביטוחי שהוא רוכש, וכי מגבלת הגיל מופיעה על גבי הפוליסה בהתאם לדרישות החוק. יצויין כי כך אף נקבע באופן קונקרטי ביחס למבוטח ולפוליסת הביטוח בערעור דנן (וראו קביעותיו של בית משפט השלום בפס' 32-22 לפסק דינו; וכן עמ' 6-4 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי שאימץ את קביעותיו של בית משפט השלום). מובן אפוא, כי השאלה מה הדין במקרה שבו מגבלת גיל נקבעה בפוליסה שלא על דעת המבוטח, או כאשר המבוטח לא היה מודע לקיומה, חורגת ממסגרת הדיון בערעור דנן.
סוף דבר
--- סוף עמוד 48 ---
66. סיכומו של דבר, שבמישור העקרוני, אי עמידה במגבלת גיל אינה מהווה 'החמרת סיכון' כמובָנָהּ בסעיף 18 לחוק חוזה הביטוח, אלא מביאה לשלילת הכיסוי הביטוחי.
לנוכח מסקנה עקרונית זו, מתייתר הצורך להידרש לנסיבותיו הקונקרטיות של הערעור דנן. עם זאת, אזכיר בקצרה כי לפי התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית משפט השלום ואומצה על ידי בית המשפט המחוזי, לא זו בלבד שהמבוטח היה מודע היטב לקיומה של מגבלת הגיל ולטיב המוצר הביטוחי שרכש, אלא שלאחר התאונה הוא אף מסר לנציגת סוכנות הביטוח מידע שאינו נכון בנוגע לגילו של האדם שנהג ברכב בעת קרות התאונה. מכאן, שגם במישור הפרטני מדובר במקרה מובהק שאינו מצדיק פסיקת תגמולי ביטוח יחסיים ("מקרה קצה", כלשון היועמ"ש), לא מכוח סעיף 18(ג) לחוק ואף לא מכוח סעיף 29 לחוק.