67. אשר על כן, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודין הערעור להידחות. בהינתן שבקשת רשות הערעור עוררה סוגיה משפטית שהצריכה העמדת הלכה על מכונה, אציע לחבריי שלא לעשות צו להוצאות.
--- סוף עמוד 49 ---
התייחסות לחווֹת דעתם של חבריי
68. משהונחו לפניי חווֹת דעתם החולקות של חבריי, השופטת ברק-ארז והשופט גרוסקופף, אתייחס אל עיקריהן. תחילה אתייחס ל"שלוש ההצדקות" שמוצא חברי כתימוכין לגישתו; אמשיך בהתייחסותו של חברי להשלכות הרוחב הפוטנציאליות עליהן עמדתי בפסק דיני (בפרט התייקרות תעריפי הביטוח); ואסיים בהתייחסות לעמדותיהם השונות של חבריי בנוגע ל"סייג המרמה" ומקומו בערעור דנן. לנוכח רוחב היריעה שפרש חברי, אקדים בזאת מילות התנצלות בפני הקורא על אריכות הדברים.
69. חברי, השופט גרוסקופף, פרש כאמור יריעה רחבה והציג עמדה מנומקת היטב. ואולם, עיון מעמיק בעמדתו מעלה כי היא מבוססת על תפישה המבקשת להרחיק את חוזה הביטוח מעולמם של דיני החוזים, ולהחליפו במשטר חדש של מעין 'אחריות מיוחדת' של המבטח, אחריות המנתקת עצמה ממפגש הרצונות של המבטח והמבוטח. לטעמי מדובר בתפישה העומדת בניגוד למושכלות יסוד שבבסיס חוזה הביטוח, שהוא בראש ובראשונה כפי ששמו מעיד עליו – חוזה. כפי שאסביר להלן, תפישה זו, שלטעמי היא שגויה, שזורה לאורך נימוקיו של חברי.
70. אבן הראשה בחוות דעתו של חברי היא ההצדקה המכוּנה על ידו "ההצדקה הכלכלית". לשיטתו, אם נאמר שהכיסוי הביטוחי "מושהה" בפרק הזמן שבו הרכב נהוג בידי אדם שאינו עומד במגבלת הגיל, אזי משמעות הדבר היא שבאותו פרק זמן חברת הביטוח אינה נושאת בכל סיכון ביטוחי. מכאן מסיק חברי כי דמי הביטוח המשולמים לחברת הביטוח בגין פרק הזמן האמור, הם בגדר windfall מבחינתה. לכן, לשיטתו, יש הצדקה לחייב את חברת הביטוח להעניק "תמורה הולמת" עבור דמי הביטוח שגבתה, תמורה המתבטאת בהענקת כיסוי חלקי.
71. לטעמי, הניתוח המתואר לוקה בבסיסו, בכך שהוא מערב בין המושג windfall לבין מצבים של טעות בכדאיות העסקה או טעות בשקלול הסיכונים והסיכויים על ידי צד לחוזה. אסביר.
המונח "windfall" מוגדר במילון המשפטי באופן הבא: "An unanticipated benefit, usually in the form of a profit and not caused by the recipient" (BLACK'S LAW DICTIONARY 1631 (8th ed., 2004)). כפי שניתן לראות, אחד מיסודות ההגדרה
--- סוף עמוד 50 ---
הוא אלמנט העדר הצפיות ("unanticipated"). דהיינו, על מנת שהטבה מסוימת תיחשב windfall, עליה ליפול לידיו של הנהנה מבלי שדבר קבלתה נצפה על ידו.