22. לכאורה, חברי מכוון לתוצאה דומה בכך שהוא מציין כי עבור חריגה מתנאי הפוליסה בשל נהיגה במקרים דחופים ומיוחדים יימצא מענה בגדרו של סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח. סעיף זה מאפשר לתת סעד במקרה שבו היה מדובר "במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח". לדעתי, התוצאה שאליה מכוון חברי עשויה להיות רצויה, אולם סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח אינו מתאים לבעיה שלה הוא מבקש לתת מענה. נהיגה של נהג צעיר, בהנחה שהסיכון הכרוך בכך גדול יותר, אינה מתאימה – מעצם הגדרתה – לתחולתו של סעיף 29 לחוק
--- סוף עמוד 71 ---
חוזה ביטוח. כפי שכבר ציינתי, לשיטתי מדובר דווקא ב"שינוי מהותי" – כך שמובן שהוא אינו יכול להיכנס גם להגדרה של "שינוי שלא השפיע השפעה של ממש על הסיכון". זאת ועוד: אף מ"מבט על" אני סבורה כי התוצאה שאליה הגעתי היא עדיפה, מאחר שלפיה המקרה שבו ישאר מבוטח ללא כיסוי יהיה המקרה החריג – ולא הכלל. התוצאה שאליה הגיע חברי היא הפוכה במובן זה, כך שהיא תאפשר את תחולתו של ההסדר היחסי במקרים כגון המקרה שבפנינו רק כחריג הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
לסיכום
23. יש לזכור כי רכישת חוזה ביטוח נועדה להגן גם על המבוטח הרשלן. למעשה, זוהי אחת מתכליותיו החשובות. אדם רוכש ביטוח גם כדי להגן על עצמו באותם מצבים שבהם בשל חוסר תשומת לב רגעית, עייפות, חולשה או היסח דעת, מזלו יבגוד בו. כך כאשר אדם שוכח להפעיל מערכת אזעקה. כך גם כאשר הוא נותן לבנו להסיעו לבית החולים, למרות שאולי נכון יותר היה באותו רגע להזמין מונית כדי לעשות כן. כל המקרים הללו נופלים לגדר מצב של החמרת סיכון.
24. אם כן, אם תתקבל עמדתי, גישת המידתיות בתגמולי הביטוח תוסיף למשול בכיפה, ויחד עם זאת, תהיה הרתעה מספקת מפני פעולות של ניצול לרעה של המוצרים השונים בשוק הביטוח, על חשבון מבוטחים אחרים.
25. באשר לתוצאה האופרטיבית במקרה שבפנינו, אני סבורה כי על רקע גישתי המוצעת יש מקום להורות על החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך בירור שאלת כוונת המרמה במישור הראייתי במקרה זה. ככל שבית המשפט יקבע, על יסוד מכלול הראיות שיוצגו לו, כי אכן הייתה כוונה לאפשר לנהג צעיר באופן שיטתי לנהוג ברכב על אף שאין כיסוי בפוליסה (וראו בהקשר זה הערותיי לעניין המישור הראייתי, בפסקה 21 לעיל) – לא יחול ההסדר היחסי הקבוע בסעיף 18 לחוק. אולם, ככל שייקבע כי מדובר ברשלנות רגעית ותו לא, יחול ההסדר היחסי (אלא אם כן יעלה בידה של המבטחת להוכיח את החריג השני להסדר היחסי, הקבוע כאמור בסעיף 18(2) לחוק). במכלול הנסיבות אציע כי כל צד יישא בהוצאותיו.